ניסים אשכנזי, פסיכותרפיסט לכאב פיסי ורגשי. מייסד בית מדרש “באור פניך”
על אברהם אבינו, אבי אבות הדבקות בה’, נאמר במשנה באבות: “עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם” (אבות פ”ה, מ”ג). החיבה שאברהם זוכה היא כתוצאה מעמידתו בעשרה ניסיונות. שאלה שנראית צדדית אך יש בה עוצמה היא בשאלת הייחודיות של הספרה עשר. למה דווקא עשרה ניסיונות ולא 9 או 8? באותו פרק במסכת אבות כתוב “בעשרה מאמרות נברא העולם”. אותם מאמרות הם דרכי התגלותו של ה’ וההתקשרות אליו. אותם דרכי התגלות מכונים גם מידות, כדוגמת מידת החסד והגבורה. ושוב נשאל למה דווקא עשר מידות?
בפרק הפותח ב”נתיב התורה” מסביר המהר”ל שהמספר עשר הוא המספר היסודי ביותר שמורכב מפרטים – עד אליו כל המספרים בודדים ונפרדים, ועשר הוא כבר יחידה מספרית אחת. לכן המהר”ל מזהה את המספר עשר עם הסדר. העולם נברא בסדר מסוים, והתורה מודיעה לנו כיצד לשמור עליו – כל חריגה שלנו ממה שכתוב בתורה משבש את כל ההרמוניה בבריאה. משמע שגם העשרה ניסיונות שנתנסה אברהם א’ הביאו אותו לשלמות אמונית כזאת שלוליהם לא יכול היה להגיע אליהם. עניין המספר 10 מובן אך לא ההבדלים בין הניסיונות. מפאת אריכות הדברים נבחן שני נסיונות ונעמוד על ההבדלים בניהם: “לך לך מארצך ומומלדתך..”(פרשת לך לך) מול “לך לך אל..” (פרשת וירא).
מסביר האדמו”ר מסלונים ששני סוגי ה”לך לך” לעיל הם כנגד ב’ הנסיונות העומדים בחיי האדם. יש את המלחמה התמידית, בבחינת “לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך”. היציאה מהמידות הרעות שזה ניסיון תמידי בכל עת ובכל שעה. שהרי כל רגע ורגע אנחנו עומדים בפני ניסיונות הקשורים לכעסים, סבלנות, אהבה, נתינה וכו’. אותם מידות רעות ותאוות רוצות להתגבר ותמיד צריך לעמוד על המשמר. כך אברהם אבינו עוזב בהדרגה את מקום מגוריו שמסמלים את החלקים החיצוניים שבאישיותו עד עזיבת בית אביו, אותו מקור שעיצב את פנימיותו. אותה עזיבה הדרגתית מייצגת את המלחמה כנגד היצר שצריכה להיות הדרגתית ולא פתאומית. כך גם אדם הרוצה לעשות תשובה, אם ירצה לשנות את חייו בפתאומיות הרי שסביר להניח שמלחמתו מול יצרו יהיה הרבה יותר קשה. זאת הסיבה שהרבה חוזרים בתשובה חזרו לסורם מכיוון שלא קבלו הדרכה נכונה בדרכם לקרבת ה’. כמובן שהדברים מכוונים לכולנו, שהרי המלחמה ביצר היא תמידית ולא רק שייכת לתקופה או לציבור מסוים. פשוט הדבר שכולנו צריכים לחזור בתשובה.
לעומת הניסיון הראשון של אברהם אבינו (ניסיון הדרגתי), בניסיון האחרון אומר לו ה’ לעקוד את בנו יצחק – “וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ”. ניסיון זה הוא חד פעמי אך קשה הרבה יותר, שאז צריך למסור עצמו לגמרי בפעם אחת ולא באופן הדרגתי. כך גם במהלך התשובה, אחרי תקופת הפנמה ורצון לשנות בלב שלם את אורח החיים, לדוגמה באכילת אוכל כשר/ שמירת שבת/ טהרת המשפחה , יש מצבים בו הפיתוי לחזור אחורה גדול, או יותר נכון, גדול מאוד! כאן מגיע השלב בו האדם מוסר את תאוותיו ורצונותיו לגמרי לה’. באותו רגע הוא לא עושה שום חשבון פרטי אלא רק מה שה’ מצווה אותו, הווי אומר לזרוק את השכל ולהאמין בטוב ה’, וגם אם הוא לא מבין! הוא הולך לקיים את המצווה, כי ככה ה’ רוצה! ידועים סיפורי מסירות נפש מדהימים של עם ישראל על המצוות לאורך ההיסטוריה.
לסיכום, רואים אנו שאברהם א’ הוריש לנו לפחות שני סוגים של דרכים להדבק בה’. האחת היא דרך ההתמודדויות היום יומיות, כל שעה וכל רגע. הדרך השנייה דרך מסירות נפש גדולה באופן חד פעמי, אך כזאת שמגלה בנו כוחות עצומים. שנזכה לשלב את שני סוגי ה”לך לך” בזמנים ובמקומות הנכונים. שבת שלום!!!