הרב ראובן ששון שליט”א
ראשית נקודת ההתגלות של הקב”ה לאברהם היתה בשמיעה, כאומרו “ויאמר ה’ אל אברם”. לאחר מכן, כשנכנס לארץ, באה התגלות בראייה, ככתוב “וירא ה’ אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת”. על כן דורשים חכמים על אברהם אבינו את הפסוק “שמעי בת וראי”.
לעומת זאת, במעמד הר סיני מצינו שהראייה היתה ההתחלה, ובעקבותיה בכל הדורות באה השמיעה. כי הראיה היתה במעמד הר סיני עצמו, כאומרו “אתה הראת לדעת כי ה’ הוא האלוקים אין עוד מלבדו”, ומכך ואילך נצטוונו להשיב אמת זו אל הלב, בהעברת המסר מדור לדור, על ידי השמיעה – “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד”.
לפי הספרים הפנימיים, הראייה קשורה למוח והשמיעה ללב. יש כאן שני נתיבים הפוכים, אצל אברהם אבינו הלב קדם למוח, ובמעמד הר סיני, שהוא התורה, המוח קדם ללב.
ההבדל ביניהם נעוץ בשתי תנועות שונות – מלמעלה למטה ולמטה למעלה, הנקראים בספרים הקדושים ‘אור ישר’ ו’אור חוזר’.
התורה היא שפע אלוקי הבא מלמעלה, לכן בתחילה הוא מתגלה במוח, בהשגה של האדם, שהוא הכלי הזך ביותר להשגת האמת העליונה. ולאחר מכן מתחילה עבודה ארוכה ומפרכת, של השבה אל הלב, לחיות בפועל את האמת הגדולה הזו, וכפי שמצווה התורה – “וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה’ הוא האלוקים אין עוד”.
לעומת זאת, יש התעוררות הבאה דווקא מלמטה, מהנשמות שירדו לעולם הזה ומחפשות את ה’ יתברך. כאן הלב קודם.
במעמקי הלב יש כיסופים, מאוויים עמוקים מאוד, לקרבת אלוקים, אהבתו ויראתו. מאוויים אלו מתחילים מעמקי הלב, עוד הרבה לפני שהם מתבהרים לאדם בהבנה ובדעה בהירה.
לב האיש הישראלי מבקש חיי קודש, גם אם שכלו רדום ורחוק מהבנת טיב לבבו. “אני ישנה ולבי ער”.
הלב הומה שהדעת לוטה בערפל, ואינה מבינה את טיב משאלות הלב הפנימיות.
במצב זה, האדם צריך להתחיל לנוע אחר שאהבה נפשו, לא להמתין לבהירות הדעת שתבוא, להבנה מדוייקת מה מבקש ליבו. יתחיל ללכת, לחפש אחר ה’, תוך שהוא מקשיב לעומק רחשי לבבו, וכך, מתוך ההליכה, מתוך ‘לך לך’, יזכה לבחינת “וירא אלוקים אל אברהם”, תבוא בהירות הדעת, אופק החיים יואר, ומשאלות הלב יצאו מתעלומתן. ואם יזכה, גם הביטחון האלקי יסובבהו, כפי שנשבע ה’ לאברהם בעת ההתגלות הזו.
בעסק התורה חובה להקדים ראייה לשמיעה, מוח ללב. ראשית כל להתבונן באמת, לבררה בשכל ישר, ולאחר מכן להתחיל לשמוע את תחושות הלב. רק מתוך ההתבטלות לאמת האלוקית, יזדככו גם ההרגשות האישיות.
ובתוך צעדי חיי האדם בעולם הזה, בחיפוש אחר הניגון המיוחד לו בעבודת ה’, הוא צריך להקשיב אל לבבו, לשמוע את הגעגועים הפנימיים, וללכת בחיפוש אחר ה’. והעיקר, שיהא בלב נאמן, כמאמר הכתוב על אברהם “ומצאת את לבבו נאמן לפניך”, אז יזכה האדם, ומן השמים יסייעוהו, לבהירות חייו, למציאת מקומו וניגונו, ותתעצם דבקותו בה’. אלו הן שתי התנועות של תורה ותפילה, אור ישר ואור חוזר, שיחדיו מכוננים חיי קודש שלמים, המיוסדים על האמת, ורעננים בחיות הלב והנפש.
שנזכה שיהיה מוחנו ולבבנו מלא מדעת ה’, אהבתו ויראתו, ויהא לבבנו דבוק בו יתברך תמיד כל הימים אמן כן יהי רצון!