ניסים אשכנזי, פסיכותרפיסט לכאב פיסי ורגשי. מייסד בית מדרש “באור פניך”
בשבת האחרונה קראנו את פרשת האזינו.
הפרשה פותחת עם הקדמה בת שבעה פסוקים ואחריה היא ממשיכה עם תולדות העולם מרגע בריאתו ועד זמן הגאולה. שני רגעי זמן אלה מושווים על ידי חז”ל לתקיעה בשופר. כשם שבתקיעה נשמע קול אחיד וחזק, כך האחדות האלוקית – השלמות התבטאה בבריאת העולם, ולעתיד לבוא בע”ה תתגלה בגאולה השלימה.
ומה קורה בין לבין? זאת לא שאלה קשה. פשוט לצאת החוצה ולהיווכך כמה פער יש בין המצוי לרצוי במציאות. כמה גנוחי ויללי (אלה תאורים המתוארים על ידי חז”ל לשברים ולתרועה) נשמעים ברחובות ובבתים. כמה חוסר בהירות ואובדן דרך נראים מבעד לחלון.
מה יהיה בסוף אנחנו יודעים. לא יהיה טוב, אלא טוב מאוד. ה’ מכין לנו יופי של גאולה מתוקה. אך שוב אותה שאלה חוזרת, איך עוברים בדרך בין התרועה והשברים באופן בריא בגוף ובנפש?
מסביר הרש”ר הירש את הפסוק: “הֲ לַיְקֹוָק תִּגְמְלוּ זֹאת, עַם נָבָל וְלֹא חָכָם” בזמנים הפחות טובים של עם ישראל בהם יבגדו באביהם שבשמיים, במקום להאשים את עצמם ואת בגידתם, הרי הם יאשימו את אדונם. מעין אמירה של “פעם שמרת עלינו, פעם התגלת בקרבנו, והיום עם כל הסבל שאנחנו עוברים? איפה אתה? למה שינית את הנהגתך?”.
בעקבות כך הפסוק ממש צועק צעקה: “ככה אתם גומלים לה’?? עם נבל ולא חכם אתם! במילים אחרות, נכון יהיו משברים. יהיו זמנים אפילו של נתק בין האב לבנים מה שיוביל לכל המשברים של האנושות אבל בבקשה! תעשו טובה! תפסיקו לקטר, קחו אחריות ומצאו את האשם האמיתי.
ה’ לא מחפש אתכם, הוא אוהב אתכם, אתם תמיד תהיו בנים לה’. גם בזמנים שתקראו שובבים, אך בבקשה קחו אחריות על הפגם ועל הפער שנוצר בחייכם בין מי שיכולתם להיות לבין מי שאתם היום.
מסכם הרב באופן נפלא ואומר, לא הוא השתנה או משתנה,אתם משתנים! הייתם טובים ותהיו בע”ה טובים, אבל עכשיו אינכם כבעבר בפרט שאתם מתלוננים ומאשימים אחרים. ומה כן?
השתמשו בסוד החיים!
החזירו את תכונות האופי שקיומן
הוא תנאי הכרחי לקיומו (של ה’) בכם.
כיצד? מצד הזמן, אין ימים טובים בכל השנה כמו ימי עשרת ימי תשובה על מנת לחזור לתכונות האופי הטבעיות לנו. אנחנו נדרשים לשאול את עצמנו, מי אנחנו ומהם הערכים והאמונות שהעם שלנו מושתת עליהן, ומתוך כך מה תפקידינו הפרטי והלאומי בלגלות את אבינו שבשמיים כאן, בכל מרחבי החיים.
זאת לא שאלה פשוטה אבל היא מקדמת את האדם ברמות על אל עבר מטרתו בחיים לעומת הטחת האשמות כלפי מעלה והתנתקות מיעודו הנצחי.
שנזכה לחיות מתוך שאיפה לקחת אחריות על החיים, להודות על הקיים ולחתור כל הזמן אל קול התקיעה מבלי לפחד מקולות השברים והתרועות שמלוות אותנו בדרך, אמן.
גמר חתימה טובה ובאור פניכם תמיד!