שרית שוסהיים ראש יחידת ההתמחות ומרצה בחוג לחינוך במכללת הרצוג
בתקופת אלול-תשרי מתרחשים אירועים משמעותיים מדי שנה והמשותף לכולם הוא ההתחלתיות שבהם: תחילת השנה יהודית עם אמירת הסליחות, תחילת שנת הלימודים בבתי הספר וכמה שבועות בעקבותיהם גם במוסדות האקדמיים.. לאלה המחכים לשיגרה יש סיבה לכך. השיגרה מלשון שגור נוסכת ברבים שקט פנימי בטחון ויציבות. אך מסתבר שלרעיון השיגרה יש קשר מהותי למועדי ישראל וניתן לשאוב מאיכותו גם בחגים. כידוע, חג הוא תיאור למועד החוזר על עצמו מדי שנה באופן מעגלי . החגים הם נקודות ציון בחיים היהודיים שיוצרים נקודות אחיזה בזמן. לשם מה צריך זאת? מסתבר שיש בכך צורך אנושי עמוק. החזרתיות בחיי האדם קושרת אותו למימדים הכי עמוקים שבו. בראש ובראשונה לטבע שגם הוא מחזורי, הנשימה היא מחזורית, יחידת הזמן היומית היא מחזורית – זריחה ושקיעה, וכך גם השבוע – שיש בו מעגליות תמידית.
במילים הבאות ארצה להתייחס למודעות האדם למחזוריות החיים ככלי מעצב שיש בו מיזוג של חוץ ופנים, ולראות את עקרון המחזוריות כהצעה לעוגן פנימי ולקבלת החלטות במגוון מצבים ב”תקופת התחלות” זו שאנו מצויים בעיצומה.
בשיגרה יש אפשרות לקיים את ההיפוך המוחלט מעשייה שגרתית כפי שאנו מבינים אותה בהיבט הרוטיני, האדיש, המנוכר. במקום להתחמק מטקסים קבועים וממצוות החג חשוב לעצב אותם. אם נפתח מודעות לעומק החבוי בחזרתיות, נוכל לעורר בילדים הוקרה וחיזוק של זכרונות נצחיים. הידיעה של בני המשפחה שיש לבית שלנו תכנית, יש סדר והתנהלות מסויימים שחשובים לנו, מחזקים את התחושה שיש מהלך כלשהו בתוך המציאות, מגביה אותו ומעמיק את התחושה שיש כוון, ו”שיש מנהיג לבירה”. דרך ההורים מתעצבת המוכנות של בני המשפחה להיות חלק ממעגל החיים בבית, ומתוך כך לקיים את טקסי הבית והחג. מנהגים קבועים מתקבעים בלב, יוצרים הסטוריה משפחתית, הקשר רחב ועמוק, גאוות יחידה ותחושת שייכות. הקדוש ברוך הוא הכניס סדר ומשמעות לחיים על ידי הצווי על החגים, שהם יצירת עוגנים של תוכן, שהם בתוך הזמן ומעל הזמן באופן נצחי. הספירליות הזו מוכרת לאדם היהודי ויש בה ערך רב.
ולכן חשוב שאנו כהורים נכיר בערכם של הטקסים בקהילה ובבית והמחזוריות הנטועה בלב הימים הללו. אחד הדברים שגוזלים הרבה אנרגיה מיותרת הוא הנסיון ליצור כל פעם מחדש כללים, אווירה, נהלים, ולחשוב ש”צריך להמציא את הגלגל”. לעיתים זה הרבה יותר פשוט. פשוט להתמסר למסורת. הילדים הצעירים וגם הבוגרים שבהם, ואפילו הנשואים שבאים עם נכדים, נושאים בלבם ציפיה שנמשיך לקיים את העקרונות והשרשים שעליהם גידלנו ובנינו את הבית. תפקידנו כהורים לא נגמר לעולם, פשוט כך. לשמר את העבר ולהצביע אל העתיד.
מציאת העונג המיוחד שבחזרתיות, יש בה מימד של שיבה הביתה ברובד עמוק, למקום הכי פנימי ומוכר של האדם. שמתבטא במגוון היבטים ולא בענינים רוחניים גרידא. העונג שבחזרה מקבל את חיזוקו ומתבטא גם בטעמים, בריחות, בדברי תורה מסויימים שלעיתים חוזרים על עצמם (כן, לא תמיד צריך לומר משהו חדש, לעיתים אפשר להביע רעיון קבוע ולעשות לו ווריאציות. ולצחוק על זה שכבר יודעים מה זה יגיד ומה זה יגיד) כמובן שניתן ליצור שינויים אבל לא חובה. יש הרבה ערך לחזרה, למעגליות, לעוגנים הקבועים.
לוח השנה היהודי הוא לא רק ביטוי לציר הזמן ההסטורי ולקורות העם היהודי שנעים מן העבר אל העתיד, אלא שהוא מורה דרך לעקרון חינוכי מכונן שטבוע בנפש האדם. המודעות אליו יכולה להיות כלי חינוכי מתמשך להתנהלות המשפחה. ההרגלים המשפחתיים סביב החגים משמרים מסורת. השפה הפנימית של המשפחה היא שיוצרת את הסיפור המשפחתי ומעניקה נופך ייחודי לחג ולאירוע בתוך הבית. המתכונים המיוחדים לחג, המשחקים, תפקידים מסויימים, וכך המנהגים המשפחתיים ההיקפיים מהווים ביטוי ותמיכה לפנימיות ולמשמעות של החג. במנהגים של המשפחה יש מימד של ירושה. כדאי להיות מודעים לכך ולא לבטל מנהגים מפני קוצר רוח או תחושה רגעית שעבר זמנם. בל נוותר בקלות על מה שזיהינו כחשוב כשהילדים היו צעירים, הם ואנחנו זקוקים לעוגנים הללו גם היום.