הדסה כהן- מנחת הורים וצוותים חינוכיים
” וידבר ה’ אל משה אחרי מות שני בני אהרון…” (ויקרא ט”ז, א’)
בתקופה לא פשוטה שעוברת על כולנו ובהתייחסות לחודש אייר המתקרב ולימי הזיכרון המאפיינים אותו, אתייחס הפעם לאובדן של אדם יקר. האובדן מהווה נקודת שבר שקוטע בפתאומיות את רצף החיים ומשנה אותם באופן מהותי. ההבנה שמה שהיה שוב לא יהיה משותפת לכל מי ששכל אדם הקרוב לליבו בנסיבות שונות. כאשר מזמנים לנו החיים מפגש עם המוות, ההגנות שלנו נסדקות ושיווי המשקל הנפשי שלנו מתערער וכאשר הנפטר היה דמות משמעותית בחיינו, האובדן נחווה גם כהתפרקות זהותנו והתערערות של האחיזה שלנו בעולם. תהליך האבל מאפשר לנו לעבד קוגניטיבית ורגשית את חוויית האובדן ולהחזיר את תחושת האיזון לחיינו.
על אף הרצון שלנו כהורים לגונן על ילדים וילדות ולחסוך מהם צער וכאב, אין אפשרות להסתיר מהם את הידיעה שקרה אסון. המטרה שלנו תהיה לתת לילד מידע כנה, פשוט וברור על מה שקורה, יחד עם קרבה ותמיכה של אדם קרוב אליו ומשמעותי בחייו.
אז איך נתווך מקרה עצוב לילדים?
ראשית נקדים ונומר שיש לנו משהו עצוב לספר, על מנת להכין את הילד לבשורה. לאחר מכן נתייחס למספר נושאים חשובים:
- סופיות – מוות הוא סוף החיים. כל המאפיינים של אדם חי כבר לא מתפקדים: החושים, התחושות והרגשות. האדם כבר לא מרגיש ולא סובל.
- בלתי הפיך – חשוב להעביר לילד בצורה ברורה שהמוות אינו מצב זמני שניתן לשינוי. המת לא ישוב. יש לזכור שילדים בגילאים הצעירים הם בעלי חשיבה מופשטת ואמירה שהנפטר נמצא בשמים עלול ליצור קושי בהבנה של הסיטואציה. ניתן לומר שהוא נשאר אצלנו במחשבות, שתמיד נחשוב עליו.
- סיבתיות – חשוב להסביר במילים פשוטות וברורות את סיבת המוות כדי שהילד לא יחווה תחושת אשמה או אחריות שקשורה להתנהגות או למחשבה שלו.
- המשכיות – למרות הקושי והעצב העצום, החיים ימשיכו. מותר לשמוח ולצחוק ובהמשך יהיו לנו הרבה רגעים של שמחה וכיף.
בשיחה עם הילד, חשוב להשאיר מקום להקשבה לילד. שבו בגובה העיניים של הילד, תנו אפשרות לשיתוף של הילד בתחושות ורגשות שלו. אין לצפות לתגובה נכונה, מכיוון שאין כזו. ישנם ילדים שיפרצו בבכי, אחרים יהיו מבולבלים או שיחוו כעס. אם הילד מחייך או מעדיף לדבר על משהו אחר, קבלו בהבנה. לעיתים התגובה מגיעה בשלב מאוחר יותר במילים או בהתנהגות. הבהירו שניתן לשאול שאלות ואם הילד לא מדבר על הנושא בימים שלאחר השיחה, נסו להעלות את נושא השיחה שוב, על מנת לאפשר לו להגיב. נסו להיות רגועים עד כמה שאפשר, אך חשוב מאוד לא לעצור את הרגשות. מותר ורצוי להפגין רגש, כאב ובכי. כך הילד ילמד שמותר להביע רגש ומותר לבכות.
זה המקום לכמה מילים בנושא הבכי. לרבים מאתנו יש מערכת יחסים מורכבת עם בכי ודמעות. אצל רבים מאתנו הבכי לא מייצג פורקן ושחרור, אלא כאב, חולשה, חוסר בגרות ובאופן כללי דרך התמודדות שלילית. ילדים אשר נוטים לבכות בעצב, כאשר דברים אינם מסתדרים, הם לרוב ילדים פחות אלימים ופחות תוקפניים. הבכי הוא אמצעי לפירוק תסכול, אשר מאפשר לילד לראות אופציות חדשות ודרכי פעולה חלופיות. המבוגר שמאפשר את הבכי ומאפשר לילד לראות אותו בוכה בסיטואציות עצובות או מתסכלות, נותן לגיטימציה לפריקת תסכול בדרך טבעית ומותאמת.
.