ניסים אשכנזי, פסיכותרפיסט לכאב פיזי ורגשי. מייסד בית מדרש “באור פניך”
- לא אבוא ביומרה של איזו זווית ראיה עליכם לבחור אלא על החשיבות של אדם בכלל- שתהיה לו זווית ראיה.
- אפשר לקרוא לזווית ראיה גם בשם אחר- הסתכלות על החיים- דעה ברורה דרכה אני מנהל את חיי, משקפיים דרכם אני מסתכל על החיים ובוחר את כל הבחירות שלי. חכמים קוראים למילים האלה זווית ראיה גם בשם דעת- או איזושהי אמונה כוללת דרכה אני סולל חיים של צדיק- בינוני או רשע ח”ו…
בפרשת חוקת נאמר למשה ע”י ה’: “קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרון אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו”.
על איזה מצב אנחנו מדברים בעם ישראל?
- בעקבות חוסר מים נקהלו העדה על משה ואהרון ורבו עם משה. עיקר טענתם הייתה: למה הבאתם אותנו למקום הרע הזה שאין בו אפילו מים! מילא לבוא למקום רע, אבל לפחות עם מים!
- משה ואהרון באים לפתח המשכן נופלים על פניהם וכבוד ה’ נראה.
כך אומר ה’ למשה:
- קח את המטה.
- תקהיל את העדה עם אהרון.
- תדברו אל הסלע ויצאו מים ותשקה את העם.
לאחר שמקהיל אותם אומר משה לישראל: “שמעו נא המורים, המן הסלע הזה…” ומכה בסלע פעמיים ויוצאים מים רבים והעם והבהמות שותים.
כאן מגיע אמירה דרמטית מאוד של הקב”ה למשה ואהרון: “יען לא האמנתם בי להקדישני… לא תביאו אותם אל הארץ”.
הרי סוף סוף מה קרה פה? העם היו צמאים וקבלו מים!
כל המפרשים התחבטו מה חטאתם. הרמב”ם מבאר כי חטאו של משה רבינו ע”ה היה שנטה לצד הרגזנות באומרו “שמעו נא המורים”:
א. ככה לא מדברים על ה’! ב. משה רבינו כועס- מה חושבים כולם: שהקב”ה כועס- והוא באמת לא כעס. עד כאן בשמונה פרקים.
יש כאן מעבר לכעס של משה רבינו, גם העברת מסר שגויה לגבי מחשבת ה’- ע”י זה שהם כועסים.
רש”י הקדוש אומר: חטאם של משה רבינו ע”ה היה בזה שהיכו בסלע ולא דיברו עימו שכן אם היו מדברים- עם ישראל היה לוקח מוסר. כך רש”י אומר: “מה הסלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מקיים (דגש על הדיבור) דיבורו של מקום, קל וחומר אנו, אבל ע”י לא יכל לקחת מוסר כי היכו בסלע ולא דיברו אליו!
עכשיו לכאורה הסלע מקשיב לדיבור ה’ בגלל ההכאה ולא בגלל שהוא מקיים דיבורו של מקום.
מקשה הרמב”ן שתי קושיות חזקות על רש”י והרמב”ם. לגבי מה שאומר רש”י:
- הרי ה’ ציווה את משה “קח את המטה” משמע שרצה שמשה ישתמש בו.
- מה זה משנה אם מכים בסלע או מדברים אליו סוף סוף הכל שווה אצל הסלע.
לגבי מה שאומר הרמב”ם שנטה לצד הרגזנות אומר הרמב”ן:
- משה לא כעס על אף אחד אלא רק הוכיח את העם בלשון תוכחה. כעס- זו מידה רעה, תוכחה- זאת מצוה.
- אהרון מידתו שלום – מימיו לא כעס! אומר הרמב”ן- “כי בשלום ובמישור הלך מעודו”.
אז מה בכל זאת היה הדבר שבגינו אומר ה’ “יען לא האמנתם בי להקדישני, לא תביאו אותם אל הארץ”.
ואם נחריף את השאלה הרי בפעם הקודמת בספר שמות כאשר העם התלונן כמעט אותה תלונה ציווה ה’ לקחת את המטה ולהכות בסלע (שמות י”ז, ה’-ו’) והפעם ה’ מצוה לקחת את המטה ולדבר אל הסלע.
שם, בספר שמות, נראה הקב”ה הרבה יותר סלחן כלפי משה רבינו ע”ה ואהרון הכהן, והשאלה למה?
התשובה היא, מורי ורבותי, בדיוק בגלל אותה זווית הראיה שדיברנו בתחילת הדברים.
אומר הרב חנניה מלכה לפני 38 שנה- הדור היה דור של עבדים, דור שהבין דברים דרך כפיה והכאה, ולהם מתאים שיצא המים דווקא ע”י הכאה. אבל הדור הזה- הוא דור חדש. לא מכים בו אלא מדברים אליו. כלומר זווית הראיה על הדור השתנתה. ויותר מזה הדור החדש צריך להאמין שהם בעצמם באמת דור חדש שלא כמו אבותם, ואם זווית הראיה/ההתייחסות אליהם תהיה כמו אל הדור הקודם אז איך נוכל לדרוש מהם, מהדור החדש, התנהגות עצמאית, בוגרת שלא מתוך כפיה?!
וכאן למעשה- העומק של המילה “להקדישני”- אם הייתם מדברים אל הסלע הייתי מקודש לעיני העדה בהבדלת ההנהגה שמהיום מדברים, מסבירים וזוכים בעצמאות מחשבתית אמיתית. ואם מכים בסלע אז כנראה שהגיע הזמן להנהגה חדשה- כזאת שמדברת.
לסיכום:
מעשה מי המריבה קרה בתקופת המעבר בין הדור הישן שיצאו ממצרים לדור החדש שעומד להיכנס לארץ. דור זה, החדש, היה אמור לתקשר עם ה’ בדיבורים ולא במכות- וכאן הטענה שהיום הזמן להנהגה חדשה.
שנזכה אחים יקרים תמיד לחיות מתוך זווית ראיה שתואמת את הדור הנפלא בו אנחנו חיים מבלי, כמו שאומר הרב קוק, לחשוש מלבקר את מומיה בתנאי שהדבר לא בא לקנטר ולהתלונן אלא בה באמת מתוך תחושת אחריות ונאמנות לעם ישראל- לעם ה’!
שבת שלום ובאור פניכם!
ניסים אשכנזי בית מדרש “באור פניך”