הדסה כהן- מנחת הורים וצוותים חינוכיים
“ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים” (בראשית, כ”ה)
בפרשת תולדות אנו חווים גידול תאומים, שונים מאוד במראה שלהם ובאופי. ניכר שאמא שלהם אוהבת אותם מאוד, ומבחינה בשוני הגדול ביניהם. לעיתים מפתיע לראות את השוני הגדול בין ילדים שונים הגדלים באותה המשפחה. לכאורה היינו מצפים שאחים הגדלים ומתחנכים אצל אותו זוג הורים ובאותו הבית, השכונה, הישוב, יגדלו להיות אנשים עם דרך חיים דומה, התנהגויות דומות והתייחסות שווה לסיטואציות ואתגרים בחיים. המציאות מראה שהשוני בין אחים גדול מאוד. בבתים בהם ההורים מאפשרים בחירה אמיתית והליכה אחר נטיית הלב ללא שיפוטיות, אנחנו נראה שכל אחד מפתח את הייחודיות שלו ופונה לכיוון שנכון עבורו. בהתבוננות מעמיקה, נשים לב שעל אף השוני הנראה על פניו, אחים בדרך כלל חולקים מערכת ערכים דומה.
אני גדלתי במשפחה גדולה. מאוד בולט השוני בינינו, האחים והאחיות, בדרך המקצועית בה בחרנו, באמונות שלנו, במקום בו בחרנו לגדל את הילדים שלנו, בסגנון ההורות. לכל אחד מאתנו דרך חיים ייחודית שנבחרה ונבנתה עם בן/בת זוג, אבל יש משהו עמוק שהוא שלנו. משהו שקיבלנו מהבית, בחינוך “שקט”, ללא מילים. נשמנו אותו, חווינו אותו ובאיזשהו אופן כולנו ממשיכים אותו.
אנחנו מגדלים ילדים ורוצים לחנך אותם להיות אנשים טובים שימשיכו את הדרך שאנחנו מאמינים בה, שיהיו אנשים מוסריים וערכיים לפי אמות המידה שלנו. כל אחד מילדנו נולד עם פוטנציאל אישי וייחודי משלו. התפקיד שלנו הוא לאפשר לכל אחד להתפתח, להבשיל ולהפוך להיות האדם שהוא נועד להיות. אנחנו צריכים להיזהר מאוד בהשוואה בין אחים בכלל ותאומים בפרט. אם נפנים ונזכור שכל אחד נולד עם היכולת למלא תפקיד ייחודי משלו בעולם, אז נבין שאין משמעות להשוואה. אם אחד הילדים מצטיין במתמטיקה, השני מצטיין באמנות והשלישי רץ מרתונים, זו ההוכחה לכך שאנחנו ממשים את תפקידנו כהורים. אם אנחנו סוללים דרך מסוימת עבור ילדנו באופן כזה שברור לנו היכן ילמדו ואיזה מסלול יבחרו לאחר הלימודים, אנחנו עלולים לבטל את היכולת האישית של הילד/הנער לזהות את התחום הייחודי בו הוא יממש את הפוטנציאל שלו באופן הנכון והטוב ביותר. את הערכים החשובים שעל פיהם אנחנו חיים, נעביר לילדים מעצם היותנו אנחנו, דרך ההתנהגות והדוגמא האישית.
לרבקה נולדו שני בנים, שונים מאוד אחד מהשני. לעיתים נולדים במשפחה ילדים דומים מאוד במראה, במזג וביכולות. תפקידנו לאפשר את הבחירה, כדי שלא יצעדו בשביל שכבר נסלל על ידי אח גדול יותר. נשאיר את האפשרות לכל אחד לבחור את הדרך שלו, בין אם היא סלולה והוא צועד בה בנעליו שלו, ובים אם היא לא נסללה עדין והוא זה שפורץ את הדרך.