“בבוקר תאמר מי ייתן ערב, ובערב תאמר מי ייתן בוקר”
ההגדרה של ייאוש לפי הויקיפדיה היא: “רגש של אובדן תקווה בעניין שחשוב לאדם.
בעקבותיו יתכנו תחושות של עצב, אכזבה, או דכאון. הייאוש הוא תחושה של חוסר אפשרות לשנות את המצבים החשובים במציאות שמהווים עיקר חייו של המיואש.”
אנו מכירים את רגש הייאוש מאירוע נקודתי שקורה לאדם, או תוצאה ממצב מתמשך לאורך זמן שלא ניתן לראות את האור בקצה המנהרה. למעשה ייאוש הוא סבל ללא משמעות. התחושות המתלוות לייאוש אינן מקדמות את המצב ויתכן שאף מחריפות אותו. ולכן, אם נחוש בניצנים של תחושות ייאוש מן המצב או מאנשים קרובים לנו ולעיתים אף מעצמנו, מיד נכוון את הגה הספינה הרגשית לכיוון הנגדי.
ההפך מייאוש הוא תקווה. וכדי להפיח בנו תקווה נתחיל בחיפוש אלטרנטיבה. נחקור ונחתור לעבר כביש עוקף למצב, נשאל אחרים כיצד הם, כמי שלא נוגעים בדבר, רואים את הדרך העוקפת שפותחת עבורנו אופציות אחרות וחדשות.
במקום מילים של ביקורת ותלונה או שיפוטיות נחליפם במילים ומחשבות חיובים של עשיה, של הווה במקום עבר או עתיד. כל אלו משנים את החוויה הרגשית לחוויה של התחדשות ויצירה, להתרגשות מדרך חדשה שנפתחת לנו כאן ועכשיו.