ביקורת נותנים מאהבה או לא נותנים בכלל

שירה דיוק, מאמנת אישית ויועצת זוגית

משה רבנו בראשית הנהגתו מעיד על עצמו ” לא איש דברים אנכי”. ואכן במשך ארבעים שנה נשמרת כמעט שתיקה. משה רק מדבר את מה שהקב”ה מצווה, כמעט ולא שומעים מעולמו הפנימי. אך מראש חודש שבט ועד ז’ באדר (יום פטירתו) במשך 37 ימים רצופים ,מדבר משה נאום אחד ארוך מאד (זהו ספר דברים). נוכל להבין את פירוש האמירה ‘לא איש דברים אנכי’ כאשר נשמע בפרשה את דברי נאום הפרידה מעמו לאחר ארבעים שנה…

אז מה אומרים במעמד מרגש זה של פרידה?

משה ידע לשמור את הדברים עד לעת הנכונה. במשך ארבעים שנה משה רואה את בני ישראל, מתבלבלים, נופלים וחוטאים ומלבד המסר האלוקי, הוא לא מביע את שבליבו, לא מכלה בהם את זעמו. עומד ושותק. זה לא הזמן לביקורת.. לא איש דברים אנכי. מדבר בזמן הנכון.

אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת–וְדִי זָהָב. 

שמות המקומות האלו הם קודים למקומות בהם עמ”י נפל בהם וחטא.

רשי במקום: לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל…

נאום הפרידה פותח בדברי ביקורת ותוכחה לעם… ביקורת משרש המילה ב.ק.ר- להאיר דרך לשני, מעודדת צמיחה ע”י שינוי ותיקון.

ביקורת זה רגע כריתי, אם לא הצלחת זה יכול להיות רגע אחרון שהמשפחה יושבת יחד. לשם כך יש לחכות לרגע הנכון ולאווירה המתאימה. והנה זה מגיע אחר 40 שנה. . כל השנים משה לא העביר ביקורת. כעת מתפרצת החוצה כל תורתו.

למה עכשו בערב המיתה להיפרד בתוכחה?

רש”י פס’ ג: “ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש” – מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה ממי למד מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה אמר ראובן בני אני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי, ומפני ד’ דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו ושלא יהא חבירו רואהו ומתבייש ממנו וכו’

רשי אומר, שדוקא לפני הפרידה זה הזמן להוכיח, מוכיחים פעם אחת ולא יותר, אם הילדים ידעו שזה מה שאבא חושב- הם יעזבו את הבית. תוכחה חד פעמית היא חזקה ומונעת ריב ומחלוקת.

איך מוכיחים בלי לפגוע? הסוד נמצא אצל משה רבנו.

1. ביקורת צריכה להיאמר ברגע המתאים, לאו דוקא להכות בברזל בעודו חם, אלא דווקא עדיף שיתקרר מעט…
2. ביקורת אומרים כאשר ברור לצד השני שהיא נובעת מאהבה ואיכפתיות. יותר דברי אהבה מדברי ביקורת..
3. מוכיחים פעם אחת בלי חזרתיות, ממוקד ובהיר. לשמור על מינון נכון בין דיבור חיובי לשלילי.
4. תוכחה צריכה להאמר בצורה המכבדת את הצד השני ולא מביישת.
5. להציע חלופה חיובית ולזכור את היעד המשותף. חיפוש והחלפה למלים בתודעתנו. החליפו את המילה ‘עצמי’ ל’אחר’, עזרה עצמית-עזרה לאחר, ביטחון עצמי-ביטחון לאחר, כך נוכל להתמודד עם כל קושי ואתגר כי אני לא לבד. “גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עימדי”.. (הרב יונתן זקס ז”ל)
6. “כשם שמצווה לומר דבר הנשמע,כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע” (מסכת בבלי).

ספר החינוך (רי”ח): הוכח תוכיח זוהי עצה טובה. לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח. יש בזה שלום וטובה בין אנשים. כי כשיחטא איש לאיש, יוכיחנו במסתרים יתנצל לפניו וישלים עימו. ואם לא יוכיחנו יסתמנו בלבו ויזיק בלבו לשעה או לזמנים…

ארבעים שנה משה לא אומר להם מה הוא חושב כי לא בשלה השעה. כי ביקורת נותנים מאהבה, רק אם שכנעת שבאת מאיכפתיות ומידידות.

 

למה קשה לקבל ביקורת?

1. ביקורת היא איום עלינו: ‘אתה לא בסדר’, ‘את לא ראויה’, מקטינה אותי. אדם מאוים תוקף חזרה. אני לא בנוי לשמוע שאני לא בסדר. ואז הביקורת לא נכנסת לאוזן…
2. ביקורת דורשת שינוי- מי מוכן להשתנות? אחד הפחדים הגדולים של האנושות זה ‘פחד משינוי’.
3. ביקורת שלא נאמרת מאהבה ואיכפתיות נשמעת יותר כמו ‘אתה לא מקבל אותי כמו שאני’.
4. קבלת בקורת תתאפשר רק ממקום של בטחון עצמי והערכה עצמית. השלמות שלי עם עצמי מאפשרת לי להבין שאני לא שלם ויש בי חסרונות..

ההכנה לביקורת- אהבה. הוא רוצה בטובתי. איכפת לה ממני וממה שקורה איתי.

 

אמר רבי חנינא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה.

פרשת דברים נקראת בכל שנה לפני תשעה באב. להזכיר לנו את החורבן הממשמש ובא ולא רק בשל שנאת חינם אלא בשל סיבות נוספות. משה רבנו מלמד אותנו שאסור להתחמק ממתן ביקורת כי זה מונע טוב מבעליו (ביקורת נכונה ומדויקת- מצמיחה) אך יש לדעת איך להעביר ביקורת.

 

בתפילה לישועות ונחמות לכל עמ”י ונראה בבנין ביתנו הפרטי , הלאומי והבחירה

שבת שלום

 

שירה דיוק

יועצת זוגית ומאמנת אישית

תנסו- מקסימום תצליחו!