הרבנית רחל וינשטיין, מרצה בבית המדרש “באור פניך”
השבוע אנו פוגשים את הנערות –
בכל הודה ותפארתה.
כך מכנה מי השילוח את פנחס –
נער.
כי נער ישראל ואוהבו.
פוגשים.
ונזכרים.
אתם זוכרים?
לא יודעת מה איתכם.
אבל אני –
כשהייתי נערה…
הכל היה ברור.
שחור לבן.
טוב ורע.
רק אחר כך התבגרתי.
התברגנתי.
וראיתי אפור.
ופנחס –
שעושה מעשה קנאות.
אנטי ממסדי…
מסתכל סביב ורואה שאין איש.
מזכיר לנו דמות אחרת,
הדוד.
שלקח את החוק לידיים.
ויפן כה וכה,
וירא כי אין איש.
ויך את המצרי.
מזכיר לנו.
שצריך גם את הכח הזה.
כח הנערות.
כח הנחישות.
והעמידה על האמת,
גם אל מול –
הכל!
הממסד,
ההורים…
ומי שלא יהיה.
אז אמנם ברור שאנו כהורים,
צריכים לעמוד בפרץ.
חלק מהתפקיד שלנו.
להתנגד לנערות מופרזת.
לשמור על הכללים.
לשמור על הכלים.
אבל אולי אם ניזכר.
בפנחס.
ובגיל הנערות –
שלנו…
נתבונן אחרת.
נזכור שגם זה ממש חשוב.
ואולי זה גם יעורר בנו פרץ אידיאליזם נערי.
שבת שלום!