הרבנית רחל וינשטיין, מרצה בבית המדרש “באור פניך”
היום נקראתי לדגל.
נקראתי להתחרות.
נסעתי לטקס ההשבעה של הבן שלי.
אמרו לי –
את חייבת להכין שניצלים.
אמרו לי –
את חייבת להכין פריסה.
להתחרות עם האימהות המורוקאיות.
מודה –
אני לא יכולה להתחרות.
גם אם אנסה מאד.
לקראת סיום שנת הלימודים,
היה לנו פאנל.
אחת התלמידות שאלה –
מה עושים עם תחרות?
כל הזמן יש תחרות.
ופתאום היא הבינה שזה לא נגמר.
גם כשגדלים…
למי יש יותר ילדים,
יותר תארים,
בית יותר נקי,
שניצלים יותר טעימים…
אמרתי לה,
תלמידה שלי,
שזה באמת אתגר.
ולא כל אחד מתמודד עם העניין הזה.
של ההשוואות האינסופיות.
למי שמסביב.
אבל אם זה הסיפור שלך –
אז הכל בסדר.
כי זו כנראה העבודה שלך.
התחרות –
מתמקדת בתוצאות.
אבל דרך…
ספר במדבר זה ספר של דרך.
חינוך,
זה סיפור של דרך.
השפת אמת מסביר שחטא המתאוננים –
היה שהם לא הבינו.
לא הבינו שצריך לקבל באהבה את התלאות שבדרך.
איזה מסע.
להבין שהעניין הוא הדרך.
להעריך את הדרך.
לקבל את הדרך.
אולי אפילו נצליח –
לאהוב את הדרך.