הרב אהוד שרגא, יועץ זוגי רב קהילת אוהל אבות בפסגת זאב ומרצה ב”באור פניך”
כחלק מהקדשת הלויים למלאכת המשכן, לא מסתפקת התורה במינויים השמיימי ע”י הקב”ה, אלא מצריכה גם מעין קבלת סמיכה ושליחות מאת כלל ישראל. כך מפורש הציווי בפרשתנו:
“וְהִקְרַבְתָּ֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם לִפְנֵ֥י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהִ֨קְהַלְתָּ֔ אֶֽת־כָּל־עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
וְהִקְרַבְתָּ֥ אֶת־הַלְוִיִּ֖ם לִפְנֵ֣י ה’ וְסָמְכ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־הַלְוִיִּֽם” (במדבר, ח’, ט’-י’).
בתחילה מצטווה משה “והקרבת את הלוים לפני אוהל מועד”, ואח”כ נאמר לו בלשון דומה “והקרבת את הלוים לפני ה’ “. ולכאורה המושג ‘לפני ה’ ‘ כוונתו לפני אוהל מועד, אם כן מה הטעם בהכפלת הציווי במילים שונות אם אין הבדל בין שניהם?
אגדה ישנה מספרת שמלך הודו החליט להעניק לממציא משחק השח שהצילו משעמום תמידי כל פרס שיחפוץ בו כתמורה ליכולת למלא את זמנו באופן מעניין. להפתעתו ממציא המשחק ביקש לתת לו 2 גרגרי אורז כנגד המשבצת הראשונה בלוח השח, ולהכפיל את מספר הגרגירים במשבצת הבאה, וכך הלאה למשך כל 64 המשבצות. המלך די התאכזב מהתמורה הפעוטה שלא תוכל לבטא את מלא הערכתו לממציא, עד שנמסר לו ע”י האחראי כי אין ביכולתו למלא את הבקשה! וכך למד המלך ששני גרגירים אולי נראים מעט, אבל 2 בחזקת 64 הם סכום אסטרונומי [או ליתר דיוק 18,446,744,073,709,551,616. וסליחה שאין את זה במילים…]
רעיון דומה כותב הרמב”ן לגבי קדושת ארץ ישראל, המקדשת את היושבים בה, אך גם מתקדשת מחמתם. וברגע שהם מקבלים קדושה ממנה, הרי הם קדושים יותר, ומקדשים אותה יותר, ואז בכוחה להוסיף עוד קדושה על קדושתם, וכך גלגל סובב הוא ללא הפסקה, הולך ומוסיף מקדושת הארץ לקדושת ישראל ומקדושת ישראל לקדושת הארץ, ושתי הקדושות הולכות וגדלות.
כך ניתן לבאר גם אצלנו. נוכח המשכן נקרא לפני אוהל מועד, אולם לאחר שנקהלו שם כל ישראל, הפך המקום להיות “לפני ה’ ” מכח קדושת ישראל הגורמים להשראת שכינה גדולה יותר, ולכן הביטוי לפתח המשכן מתעלה ברגע שעם ישראל נאספים לשם. לכן פותח בציווי לאסוף את הלויים לפני אוהל מועד, ולאחר שכלל ישראל מתכנסים לשם, קדושת המקום עולה והמקום נקרא לפני ה’.
כאשר בני זוג מחליטים להתחתן ולקשור את גורלם זה בזה, הם יוצרים מציאות חדשה. עד עתה כל אחד השיג מה שבכוחו, אולם כעת מחמת עצם החיבור בניהם הם מקבלים קדושה זה מזה ונותנים קדושה זה לזה. והקדושה הזו הולכת וגדלה. לכן גם אם נראה שכוחם של שניים הוא קטן, למדנו כבר ממלך הודו שתהליך הצמיחה ההדדי יכול להגיע לפסגות מפעימות. ההבנה שביכולתנו לצמוח יחד, מחמת הקשר שבינינו, מעניקה הסתכלות מחודשת על התרומה שבקשר.