בין יום השואה ליום העצמאות

חגית זלצר- מנחה ויועצת הורות/ זוגיות/ מודעות בגישת שפר

מעשה שהיה כך היה-

באתי לבקר את האימא שלי בביתה בירושלים.

באיזשהו שלב היא יצאה למרפסת והתחילה לחפש בארון.

“אמא, מה את מחפשת?”

“את הדגל. חודש אייר, צריך לתלות את הדגל”.

לבסוף מצאה את הדגל עם האביזר לתליה שהיה מאוכסן אתו.

ה’אביזר לתליה’ הייתה חגורה ישנה שהיא תפרה לפני שנים, ש’שרדה’ – כדי לשמש בדיוק למטרה זו. כיוון שחשבתי שאולי היא תתקשה בתליית הדגל הצעתי שאני אעשה זאת ואף התחלתי במלאכה, למרות שהיא התעקשה שהיא רוצה לתלות את הדגל. וכשהנחתי את הדגל כדי להזיז עציץ היא תפסה אותו ובתנועות זריזות שאפיינו את ידיה בימים טובים יותר היא חיברה את הדגל בנחישות ויעילות.

לי לא נשאר אלא לעמוד בצד ולהתבונן.

ופתאום, כמו שקורה לעתים קרובות כשלוקחים צעד אחורה, ראיתי את כל התמונה. ולולא הייתי ממשיכה להתעקש לתלות את הדגל הייתי מפספסת – את התמונה המדהימה ששווה הרבה יותר מאלף מילים:

יומיים אחרי יום השואה ניצולת שואה בת 90 תולה דגל ישראל במרפסת שלה בירושלים. . .עם ישראל חי!!

 

החוויה הזו לימדה אותי הרבה. אציין כאן 2 דברים:

1. כיבוד הורים – רצונו של ההורה הוא כבודו. גם אם אנחנו בטוחים שאנחנו יודעים טוב יותר, ויש לנו כוונות הכי טובות, אפשר ואף רצוי לקחת צעד אחורה. ההורה הוא שמוביל.
2. גם במערכת יחסים עם ילדינו כדאי לפעמים לקחת צעד אחורה. לא כדי לתת להם להוביל, אלא כדי לראות את התמונה הגדולה. זה נותן זווית חדשה, מרחיק אותנו מה- ‘פגמים’ שמציקים לנו בהתנהגות של הילד ומאפשר הרבה ‘עין טובה.’ ועם ‘עין טובה’ הכול אפשרי!

 

לתגובות – 050-7710804, chagit@chagit.co.il