שירה דיוק, מאמנת אישית ויועצת זוגית
חמש פרשות, מאות פסוקים וציוויים חוזרים מתארים את מלאכת בניית המשכן. ובלב כל אלה נפילה אחת איומה של העם. מה באה התורה ללמד בחזרות המרובות האלה ואיפה זה פוגש אותנו בזוגיות שלנו?
פרשנים רבים מתמודדים עם השאלה איך ייתכן שכל הציוויים על בניית המשכן חוזרים על עצמם כמעט מילה במילה. כפי שנכתב בפרשת תרומה ובפרשת תצווה ואחר כך גם בפרשת ויקהל ואף בפקודי.. נראה מיותר לא? מה גם שברור לנו שהתורה מדייקת בכל מילה ומילה. אז מה פספסנו?
מכל הפרשנויות המגוונות אהבתי אחד במיוחד. שלוקח אותנו לשיעור במחוזות הזוגיות. והרי כל זוגיות מתמחה בבניית המשכן שלה להשראת שכינה.
פרויקט בניית המשכן מתחיל בפרשת תרומה ונמשך אל תוך תצווה לאחר מכן בפרשת כי תישא עם ישראל חוטא בחטא הבגידה הקשה ביותר , חטא העגל. ואז חוזרים לפרויקט המשכן בפרשות ויקהל ופקודי. רק מילה אחת השתנתה כאן. או ליתר דיוק אות אחת חדשה הצטרפה. במקום המילה “ועשו “(לשון ציווי מיוחד, ועשו מלשון עבר ובמקביל אף ציווי עתידי) התורה כותבת “ויעשו”.
“וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ”.
למרות הנפילה הנוראית לשפל המדרגה, בגידה בקב”ה, עדיין האהבה בין הקב”ה לעם ישראל קיימת, היא לא נפגעה. הייתה אכזבה, היה כעס ה’ כמעט רצה לכלות את בני ישראל, לסיים את העניין ודי. אבל לא. אהבה גדולה שורה בין הבורא לברואיו ובין העם לאלוקיו. היינו חושבים שאולי לאחר הנפילה הציווי ישתנה, אולי ה’ לא ירצה קרבה עם עמו… אנו מוצאים דברים בהיפך הגמור- העם חברו יחד לשיתוף פעולה מעורר השראה. המשכן וכליו נבנו בהילוך גבוה בקפידה על כל פרט ופרט. קצב המלאכה היה כה מהיר עד שמשה רבנו נאלץ להפסיק את רוח הנדיבות והנתינה. . המשכן והכלים נבנו בדיוק כמו הציווי המקורי.
כך מסביר ספורנו: “ויעשו בני ישראל’ – הפעולה כולה על שלמותה נעשתה על ידי כל ישראל. קצתם התנדבו ממון, קצתם עשו את המלאכה בנדבת ליבם לעשות רצון קונם”. כלומר, המלאכה בשלמותה אכן נעשתה על ידי כל ישראל, שהרי כל אחד ואחד נתן את חלקו.
המשכן, לעומת בתי המקדש, לא הושמד ולא נפגע מעולם על ידי אויבי ישראל. הוא וכליו גנוזים וכפי הנראה גם ישמשו אותנו במהרה בימינו, בבית המקדש השלישי. תולה זאת ספורנו, בין השאר, בקדושת עושי המלאכה. מהי אותה קדושה של עושי המלאכה?
עם ישראל מתאושש משבר גדול מנפילה קשה, אבל במקום להמשיך את הנפילה ולהתרחק עוד ועוד, הם משלבים ידיים ומתאחדים. מטפסים למדרגה גבוהה, הם נאחזים באהבה של הבורא, הם מלאי תקווה שמעתה רק תיקון ומתוך תודעה נפשית זאת הם בונים יחד את המשכן.
עם ישראל השכיל ליצור קומה גבוהה ואיתנה כצלקת לחטא העגל. ומקום זה הוא כל כך חזק עד שאומר ספורנו שהמשכן שנבנה ישמש אותנו בבניין הבית הבא!
כולנו עוברים תקופות בזוגיות, שמחות ולעיתים מאתגרות. כך הם החיים. אך אם נצליח בזמן משבר לבחור להתמקד באהבה שיש בינינו, לאהוב את השני, לקבל אותו להבין שכולנו נופלים. נושיט יד ולא נעזוב , קבלו על עצמכם שכל אחד משקיע ונותן לתיקון לפי כוחו -אז כל אחד מאיתנו יועצם, הזוגיות תצמח- והמשכן הפרטי שלנו יצמח עוד קומה.