הרב אהוד שרגא, יועץ זוגי רב קהילת אוהל אבות בפסגת זאב ומרצה ב”באור פניך”
נפתח בתרגיל קטן: כל אחד יעצום את עיניו לחצי דקה וינסה לבדוק אלו תחושות עולות בו עם איזכור המושג אהבה. עכשיו ניקח עט, וכל אחד ינסה להסביר בכתב במשך דקה מהי אהבה…
בשעה שהחלק הראשון של התרגיל עובר די בהצלחה, הרי שלמי שמנסה להסביר בשכל מהי אהבה מתעורר קושי לא פשוט…
הרב קוק באורות הקודש (ח”א ע”מ רנב) מציע בדיקה דומה למושג ‘אלוקים’. עצם איזכורו ממלא כל אדם תחושות מיוחדות, אך אין מי שיכול לבאר אותו.
דוגמאות אלו הן המפתח להבנת דברי חז”ל בגמרא [חולין ס.], המספרת שבבריאת העולם נבראו השמש והלבנה שווים בגודלם, אולם הלבנה התלוננה – הרי אין שני מלכים משמשים בכתר אחד?! ולכן ציווה אותה הקב”ה למעט את עצמה. וכך מסביר הרב קוק (אורות הקודש ח”א ע”מ רנ”ג פסקא ע”ט): “קטרוג הלבנה מתפרש יפה ברזי הנפש. השכל, המאור הגדול, והרגש, הקטן, שניהם עומדים במשקל אחד, אבל שונים הם דרכיהם, ולפעמים, רבות מאד הסתירות שביניהם”.
הרב מדמה את השמש לשכל. בהגיון, ממש כמו בשמש אין שינוי ותמורה. לעומת זאת הלבנה [המורכבת מהמילה ‘לב’] מייצגת את הרגש[1], וכשם שברגש יש תמורות, מורדות ועליות, כך גם הלבנה משתנה, חסרה ומתמלאת. השכל והרגש פועלים פעמים רבות באופן שונה ומגיעים למסקנות שונות, ולכן לא ניתן שישמשו יחד. הקב”ה תיחם מקום לכל אחד: השמש, קרי השכל, יעסוק בהשגות העליונות, ואילו הלבנה תשלוט בדרכי ונימוסי העולם הזה.
אך עבודת ה’ והשגות עליונות המשוללות רגש, הרי הן חסרות, ממש כפי שהדגמנו במילים ‘אהבה’ ולהבדיל ‘אלוקים’. לא הכל ניתן לתפוס בשלמות ע”י השכל, ויש מקום גדול לרגש דווקא בדברים עליונים. לכן מופיע אדר א’, החודש המשלים את הפער בין שנת הלבנה לשנת החמה[2], ותפקידו בעצם לאפשר חיבור של עבודת ה’ בשכל וברגש. זוהי סגולתו המיוחדת של החודש! באדר א’ לא מצווים באיבוד הדעת – עד דלא ידע, אך יש עניין להוסיף על הדעת שמחה.
במקומות רבים מקבילים חז”ל את החלוקה בין חמה ללבנה ורגש לשכל כמקבילה לבעל ואישה. בד”כ הבעל נוטה לגשת לכל נושא באופן שכלתני, ואילו האישה פוגשת קודם את המציאות הרגשית. לאור דברי חז”ל, ההבנה היא שלעיתים הדרכים סותרות ומנוגדות, אך בכל זאת יש צורך בשניהן! במקום לנסות לבטל את הגישה האחרת או להוכיח את צדקת דרכי, יש מקום לשמוח שמרגע הנישואין אנחנו בעצם במעין אדר א’ מתמשך. ישנה הופעת השכל והרגש, ותפקידנו לאפשר להם להופיע ולפעול יחד, ללא ביטול אחד של השני. כבר הגמרא לומדת משינוי הסדר בפסוקים שמחד ‘כבד את אביך ואת אימך’ – כשהאב מוזכר ראשון, ולעומת זאת ‘איש אמו ואביו תיראו’ – שהאם מוזכרת ראשונה, שיש לכל אחד מהם הנהגה שונה שמשפיעה על הילדים באופן שונה, והציווים נועדו ליצור איזון והרמוניה של שניהם[3].
[1] אולי זוהי הסיבה שסרנדות מושרות לאור ירח ולא בחצי היום 😊
[2] בין שנת חמה לשנת לבנה ישנו פער של 11 ימים. שנה מעוברת נועדה לסגור את הפער
[3] רש”י ויקרא פרק יט פסוק ג: “איש אמו ואביו תיראו – כאן הקדים אם לאב, לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו, ובכבוד הקדים אב לאם, לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים”