הרב עומר שפס, יועץ זוגי ורב משיב במכון פוע”ה
השבת נקרא את פרשת משפטים. זאת בהמשך לפרשת יתרו אותה קראנו בשבת שעברה ובה עסקנו במעמד הר סיני וקבלת התורה. כדברי רש”י: “…ואלה, מוסף על הראשונים. מה הראשונים מסיני, אף אילו מסיני”. וכפי שהפרשנים השונים עומדים על ביאור עניין ההמשכיות.
בפרשת יתרו קיבלנו את התורה והודגשו בפרט עשרת הדיברות שהם שורשי המצוות, “אִימוֹת המצוות” (כלשון הכוזרי א’, פ”ז). בפרשתנו פרשת משפטים מופיעה הסתעפות והתפרטות של השורשים הללו. פרטי הדינים והמצוות הם המשך ישיר של התגלות ה’ על הר סיני, זהו אותו עניין, ה’ מתגלה בשמיים ובארץ.
אלא, שלכאורה היינו מצפים שקודם כל תפורטנה המצוות שבין אדם למקום, ואח”כ יהא עיסוק במצוות שבין אדם לחברו, כפי שבעשרת הדברות חמש הדברות הראשונות שייכות לתחום של בין אדם למקום. אך למרבה הפלא הרוב המוחלט של המצוות הנזכרות בפרשתנו הן מתחום בין אדם לחברו – נזיקין, גנב וגזלן, שומרים, אונאה, השבת אבדה ועוד. רק מעט מצוות עוסקות בבין אדם למקום, כגון שבת, שמיטה, שלוש רגלים ועוד.
נראה שיש כאן לימוד מאד חשוב ומשמעותי עבורנו. הדרך לקיום התורה והמצוות עוברת באופן ייחודי דרך מצוות שבין אדם לחברו. אל יחשוב אדם שישקיע את כל כוחותיו רק בבין אדם למקום, אלא יכניס עצמו במאמץ העילאי של המצוות שבין אדם לחברו. במצוות אלו קיים אתגר מיוחד כי יחסי החברה והמשפחה מלאים במציאויות מגוונות ומורכבות איתן צריך לדעת להתמודד. כשהחבר הרגיז אותי ואני ‘ברוגז’ איתו, באה התורה ומדגישה – “כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ…עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ” (שמות כ”ג, ה’). וכן על זו הדרך.
דברים חריפים כתב רבי מנשה מאיליה (ספר ‘פשר דבר’) על כך: “אנו רואים בעוונותינו הרבים בדורנו זה שנתרבתה האפיקורסות בעולם. וזה מחמת שרואים אנשים בעלי תורה ואין בהם מידות טובות בהנהגה שבין אדם לחברו“.
כידוע, אמר האר”י הקדוש שהיסוד והשורש למצוות אהבת הרֵע, מתחילה באהבת בן/בת הזוג. כשאנו מתמודדים בביתנו עם יחסים מורכבים בזוגיות (או בחינוך הילדים) – בל נזניח אותם במחשבה ש’נברח’ ונשתקע בהידור בתחום של בין אדם למקום. נעבוד ונתמיד בתיקון ובשיפור המערכת הזוגית-משפחתית, נבנה חוסן של ‘בין אדם לחברו’, ומתוך כך גם כלל מערכת עבודת ה’ שלנו הכוללת גם את ‘בין אדם למקום’ – תתעצם ותשתכלל.
חזק ונתחזק.