איך מלמדים את הילדים להכיר תודה?

ענת לוברבום, יעוץ והכוונה להורים ומורים

זוהי שאלה שהרבה מאוד הורים רוצים עליה תשובה.

הרבה פעמים אנו מסתכלים סביבנו ואנו רואים את הילדים שלנו דרשנים, טובעניים, לא מתפשרים ולא מתחשבים. היינו רוצים שיגידו לפחות תודה על דברים קטנים, כמו ארוחה או משקה שנתנו להם. אנחנו מרגישים שאנחנו מנסים בכל דרך ללמד אותם להכיר תודה, אך ללא הצלחה והרבה פעמים אנחנו מסתובבים עם תחושה שהילדים שלנו כפויי טובה.

איך זה קרה לנו? שהילדים שלנו לא מכירים תודה

התשובה נמצאת במסר בלתי מילולי שמועבר לילדים שלנו בלי שנשים לב וחס וחלילה ללא כוונה רעה:

כשאני מבקשת מהורים להשלים את המשפט…..” הכי חשוב שהילד יהיה….”

99% מהתשובות של ההורים הן: “הכי חשוב שהילד יהיה מאושר”. זה אחד הדברים שהכי חשובים לנו, ההורים. אנחנו מוכנים לעשות הרבה מאוד, כמעט הכל, כדי שהילד שלנו יראה לנו שהוא מאושר, שמח ושיהיה לו טוב.

האושר של הילדים שלנו נמצא בראש סידרי העדיפות שלנו ההורים, כך שיש לנו כוונות ממש טובות. אך האושר אינו יכול להיות מטרה. זאת כי כשאנחנו שמים את האושר של הילדים כמטרה בחיים, הוא אף פעם לא ניתן להשגה, כיוון שלא משנה מה נצליח להשיג, תמיד נרגיש שחסר לנו עוד משהו, כי נחשוב שיש עוד משהו שאין לנו ויכול לגרום לילדים שלנו אושר. לכן תחושת האושר לא יכולה להיות מטרה. האושר חייב להישאר בגדר תוצר לוואי של משהו.

האושר הוא תוצר לוואי של מה?

של נתינה, של סיפוק מעבודה קשה, של צליחת משבר, עשייה, כלומר הוא תוצר לוואי של מטרה אחרת שהשגנו לכן גם אינו יכול להיות כמטרה בפני עצמו.

הכרת הטוב היא חלק בלתי נפרד מעיקרי האמונה היהודית, ע”פ חז”ל והתורה חובתנו להכיר תמיד תודה על כל הטוב שהקב”ה נותן לנו. ע”פ הרב קוק: “מהיכן צהלת הרוח יכולה לנבוע, אם לא מהכרת הטוב המוחלט, הטוב האלוקי? הרי אפשר לאדם שידאג שמא יהיה סובל ייסורים תמיד… ביטחון נגד דאגה זו איננו ייתכן כי אם בטוב האלוקי” הכרת התודה מלמדת אותנו על מקומנו בעולם ועל ענווה. כשהאדם מכיר תודה הוא אינו נמצא בחסרון כיוון שהוא נהנה ממה שיש כאן ועכשיו, וזה מה שנותן את צהלת הרוח ע”פ הרב קוק

אז מה עושים? איך מנחילים זאת לילדים

דבר ראשון, מוציאים מהפוקוס ומהמרכז שלנו את הילדים שלנו, ככל שהם יהיו פחות ופחות במרכז, אתם תראו שהם יהפכו להיות פחות ופחות דרשנים ויותר מתחשבים ורואים את האחר. והפוך ככל שהם יהיו יותר במרכז הם יהיו יותר דרשניים ולא מתחשבים. כמו שאמר הרב ארז משה דורון, (אבק לזהב), “… הרגש שדוחק בנו לשים אותם (את הילדים) במרכז היא טעות נפוצה שגורמת לילדנו את התחושה המדומה של גאווה וחשיבות יתר”…

דבר שני, אין צורך להילחם על זה ולהקפיד עם הילדים על הכרת הטוב, זה פתח למלחמות ודינמיקות קשות, אלא כשאתם נמצאים במקום אמיתי של הכרת הטוב לסובבים, לחברים, להורים, לקב”ה, זה עובר לילדים והם מבנים שכך צריך לנהוג.

דבר שלישי גם אם הילד שלכם מראה לכם שהוא כפוי טובה, אל תקנו, תראו מבעד ל”מסיכה”, תסתכלו לשורש הנשמה שלו. תדעו אחרת. כי בכל נשמה יהודית יש ניצוץ אלוקי שרק רוצה להיטיב. נסו לחפש את הניצוץ האלוקי הזה, כמו שאמר הרב ארז משה דורון, (שם), הנתינה האמיתית שלנו כהורים -לתת את העין הטובה שלנו, לתת את השיקוף של הטוב. כי מי שרואים בו טוב יאמין בטוב הזה ויהיה טוב באמת.

בהצלחה

אשמח לתגובות

ענת לוברבום 0508712227