חשיבות הכבוד לזולת ולהורים

הרב אורי יצחקי, מומחה לזוגיות ושלום בית           

א. בפרשתנו (ט’, כ”ג): וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ, ע”כ. הנה התאמצו שני הבנים לחוס על כבוד אביהם, והיו צריכים התאמצות לזה, כמו ש”כ רש”י על שם – לימד על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת, ועוד כתב רש”י – ופניהם אחורנית – למה נאמר פעם שניה מלמד שכשקרבו אצלו והוצרכו להפוך עצמם לכסותו הפכו פניהם אחורנית. ולכן זכו לדורות, שם זכו בניו לטלית של ציצית ויפת זכה לקבורה לבניו. ואילו חם שבזה את אביו נאמר בזרעו (ישעיה כ) כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת וגו’:

ויש לנו ללמוד כמה ענינים נכבדים מפרשה זו, ראשונה יש לראות כמה מחשיבה התורה את נתינת הכבוד לזולת עד שזכו שני הבנים לעצמם ולדורותיהם לעולם, וחם שביזה כבוד אביו נענש לדורות הוא ובניו.

עוד יש לנו לעמוד על הנקודה כי הפעם הראשונה שהובא בתורה ענין נתינת הכבוד הוא בנתינת הכבוד לאביהם, ולכאורה מה צריך לזה והרי הוא ענין מושכל המקובל על כל המין האנושי, אך באמת רואים בדורנו שענין הכבוד לזולת הושפל מאוד, עד שגם כבוד ההורים נפל עד עפר, וירדה התורה לדעת בני האדם בסוף הדורות, להעצים את חשיבות הכבוד אפילו להורים.

עוד יש ללמוד ענין נכבד, דהנה רבינו הנצי”ב הקשה קושיא גדלה על דברי רש”י בשם חז”ל שהתאמץ שם במצוה יותר מיפת, שלא נתבאר סיבת ההתאמצות היתירה ובמה ניכרת ההתאמצות. ותירץ דלכן לקחו שניהם. משום דלא היה אפשר לכסותו בכבוד אם לא שיעשו שניהם. ואם היה אפשר לעשות ביחיד לא היו עושים שניהם אלא שם לבדו. ולא משם שהרגשו של שם היה חזק יותר אלא משום דשם היה הרגשו משום מצוה. משא”כ יפת שהרגשו היה מצד שכל אנושי. והיינו דכתיב ויקח שם. מתחלה נסה שם בעצמו ליקח אולי יוכל לכסות וכאשר ראה שלא יהא נעשה יפה הצטרף יפת ג”כ, ע”כ, מתבאר שאע”פ שנתינת הכבוד להורים הוא ענין מושכל, יש בזה מעלה גדולה לעשותו לשם מצוה, ובשמים מוסיפים בזה גדולה וכבוד יקר לעושים לשם מצוה. ה’ יזכנו לכבד את זולתנו ופרט את הורינו.