דקלה דוראני-שיאון, סגנית מנהל, ביה”ס חן נריה, גוש עציון
אחריות ללמידה- של מי?
אנו עומדים בפתח שנת הלימודים. הילדים שלנו חוזרים ללמוד ולהורים רבים עולות מחשבות וחששות: מה יהיה עם הילד? איך אני אעזור לו? איך אקדם אותו? למה הוא לא מספיק אחראי?
כולנו רוצים בטובת הילדים שלנו ורוצים שיצליחו בלימודים ובחיים בכלל ולעיתים קרובות אנו מעורבים מאוד בלמידה שלהם: מבררים מה ש”ב, מה החומר למבחן ועוד ועוד…
אחד מהגורמים לכישלון בחינוך הוא אי האמון שההורה נותן בעצמאותו וביכולותיו של הילד . כל עוד אני סבור שהאחראיות על לימודיו מוטלת עלי אני משדר באופן סמוי לילד שהאחראיות איננה שלו.
אנו צריכים לתת אמון בילדינו. כשהילד מרגיש שלא מאמינים בו, הוא לא יפעל כדי להתקדם ולהצליח כדי לא לסתור את המסר שקיבל מהוריו.
התפקיד שלנו כהורים לא להיות מורים, מורים יש בבית ספר. תפקידנו כהורים בבית לכוון, לתת כלים בידי הילד שיאפשרו לו לבחור נכון ולקחת אחריות. דאגנות היתר שלנו לעיתים משתקת את הילד מלהתפתח ולהפוך ללומד עצמאי.
הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בתחום הכנת שיעורי הבית. ילד צעיר, בהגיעו לכיתה א’ חסר מיומנויות לביצוע המטלות בבית ללא תיווך. התנסות ראשונה זו והקניית מיומנויות כגון: התארגנות בזמן ובמרחב, ניהול זמן, קביעת סדר עדיפויות והבנת הוראות יכולים למנוע בהמשך הדרך מצבים של תלות, מצבים בהם הורים מכינים את שיעורי הבית לילד ומתח בבית.
הכוונה, תקשורת טובה היא הדרך. הבית צריך להיות המקום הבטוח של הילד. הילד צריך להרגיש שמאמינים בו ומכוונים אותו ואז תהיה לו מוטיבציה גדולה יותר ללקיחת אחריות ללמידה. אך בבית בו ישנה “מלחמה” מתמדת סביב הלמידה הילד לא ירגיש בטוח לשאול ולקבל הכוונה ואז גם יסיר אחריות מהלמידה.
פעמים רבות מסתתרת מאחורי הדאגנות של ההורים שתלטנות המשתקת את יכולת ההתבגרות וההתפתחות הנפשית של הילד.
שנזכה למסור בידי הילד את כל הנתונים שיאפשרו לו להיות לומד עצמאי ואחראי.
שבת שלום ושנה טובה!