הרב אהוד שרגא, יועץ זוגי רב קהילת אוהל אבות בפסגת זאב ומרצה בבאור פניך
“לפני החתונה החיים היו יותר נוחים”, “עדיף להיות רווק”, “למה נכנסתי לזה בכלל?!?”. מגוון משפטים ברוח שכזו נשמעים מידי פעם מבני זוג [בקול או בלב…], ומולם עומדת הכרזת התורה הנצחית, תורת אמת, תורת חיים: “לא טוב היות האדם לבדו”! אבל כיצד מיישבים את הפער? ואפילו חכמים הפקיעו לכאורה את הפסוק מהמוחלטות שבו, והוסיפו על המשך הפסוק “אעשה לו עזר כנגדו” – “זכה: עזר, לא זכה: כנגדו”. אז אם לעיתים החיבור הוא לא לעזר אלא כנגדו, אולי כן טוב היות האדם לבדו?
בנישואין יש צדדים מקסימים, אבל ממש כמו בהורות, עליית הקומה וההתקדמות כוללת בתוכה גם אחריות, מאמץ ועול. אין מי שאוהב עול, אבל ירמיה הנביא מפתיע אותנו באמירתו “טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו”, וחז”ל במדרש רבה מבארים שעול זה הוא “עול אישה”! עול יכול להיות נצרך והכרחי, אך מדוע לציין אותו כטוב?
עדות התורה כי מציאות האדם לבדו איננה טובה, מלמדת כי כל אדם נברא חסר. הפיתרון שמעלה הקב”ה מלמד כי השלמת החיסרון נעשית ע”י בת זוגו. הצורך להתחשב באחר, להטות אוזן לנאמר במפורש ולנרמז, לוותר על חלק מרצונותי ולהסתגל לאורח מחשבה שונה לחלוטין, יש בו כדי להצמיח את האדם ולבנות אותו בשלמות גדולה יותר. גם מי שלא פועל כך – לא זכה – הרי שאפילו מתוך החיכוך, הוויכוח ולעיתים המריבה, יאלץ לעבור שינוי ולהתקדם. לאותו אדם מגלה התורה את המפתח להצלחה: היחס בין בני הזוג צריך להיות “עזר כנגדו” – להביט זה כנגד זה, פנים אל פנים, לראות את האחר, צרכיו ומעלותיו, ולצמוח יחד. בהצלחה!