פרשת וארא
“…ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה” (שמות, ו, ט)
הפסוק הזה מזכיר לי את הילד שעסוק ולא שומע. לעיתים אנחנו פונים אל הילדים בבקשה או שאלה ואין תגובה מצידם. התנהגות כזו מצד הילדים מעוררת אצלנו כעס שנובע מהרגשה שהילד מזלזל בנו, לא מכבד אותנו ואנחנו מרגישים שמשהו בחינוך לא בסדר. פעמים רבות נרגיש תיסכול שיעורר אצלנו כעס כלפי הילד. אני רוצה להציג כאן נקודת מבט אחרת וכיוון נוסף שבו נבחן את חוסר התגובה מצד הילד. בשבוע שעבר השתתפתי בהרצאה מפי אריאלה בר. אריאלה הציגה גישה חינוכית שנשענת על הגישה המונטוסורית ובחרתי לשתף כאן במעט מהדברים. תינוק שנולד מתפתח בשנים הראשונות באופן מדהים ממש, לא פחות מזה. ההתהוות של האדם מתאפשרת בזכות מספר תהליכים שקורים ובאמצעותם הילד מתפתח ומגיע לבשלות. תהליך מרכזי לפי הגישה המונטוסורית, כולל בתוכו את שלב הריכוז. זהו שלב שבו הילד עסוק בדבר מסוים, שלפעמים נראה בעיניים שלנו כהתעסקות מיותרת ולא מועילה. התעסקות זו עשויה להיות ארוכה מאוד ואנחנו רואים את הילד מרוכז בדבר מה לאורך זמן ממושך. הריכוז הזה, הוא תופעה יחודית ותנאי לצמיחה פנימית. הריכוז של הילד לאורך זמן בדבר אחד, מהווה את מנוע ההתפתחות הפנימית ומופיע כשהאנרגיה השכלית של הילד נפגשת עם האנרגיה הפיזית. מחשבה ופעולה בו זמנית. כאשר אנחנו מתבוננים בילד ונראה שהוא לא עושה כלום, זה הזמן להניח לו ולא להפריע. הוא כנראה נמצא בעיצומו של פעולת ריכוז, המהווה בסיס לצמיחה. כשהריכוז מופיע, הניצוץ הפנימי הייחודי של הילד מתרחב. הייחודיות שלו מתהווה. זה הזמן להניח לו ולאפשר לניצוץ הפנימי להתרחב ולהשתכלל. ריכוז עמוק שמתבטא במשחק שמשלב פעילות גופנית ושכלית, תמיד משאיר את הילד נינוח ורגוע. החזרתיות שלעיתים משעממת ומייגעת בעינינו, הכרחית לתהליך הלמידה בגיל הרך. כאשר אנחנו עושים פעילות חדשה עם הילד באופן חד פעמי, זו אינה למידה, אלא חשיפה. תהליך הלמידה מותנה בחזרתיות.
כאשר אנחנו רואים ילד עסוק ומרוכז, שאינו עונה לנו כאשר אנחנו מדברים איתו, כנראה שהוא בעיצומו של תהליך למידה. נשתדל לכבד את הריכוז שלו ולאפשר לילדים לשחק עם עצמם, כאשר אנחנו מזהים שזה הרצון שלהם. תפקידנו – לייצר סביבה מעניינת שמזמינה פעילות של גוף לצד פעילות של נפש. אנרגיה שכלית שפוגשת באנרגיה גופנית. לא צריך להתאמץ לחפש פעילויות כאלה, הפעולות נמצאות בסביבה הטבעית שלנו. אם נאפשר לילדים להיות שותפים בעבודות הבית, נרוויח כפול. הילדים זוכים לפעולת ריכוז שמהווה בסיס ללמידה ואנחנו זוכים לעוזרים קטנים לצידנו. נכון שלפעמים נראה שקל יותר לבצע את המשימות לבד, אבל בדרך כזו נרוויח ילדים רגועים יותר, שבעתיד הלא רחוק, יוכלו לסייע בבית גם ללא הכוונה מצידנו. מושג ה”עבודה” מקבל משמעות חדשה, כאשר מבינים את התרומה שלה ללמידה ולהתפתחות מצד אחד ולרגיעה מצד שני. כדאי לבדוק – אם הילד רגוע ונינוח לאחר פעילות מסויימת, סימן שהפעילות היתה נכונה התפתחותית. אם הילד לא רגוע, כנראה שהפעילות לא היתה פעילות מקדמת.
כאשר משה רואה את הסנה בוער, הוא הולך אחורה ומסיר את נעליו. הוא מבין את גודל המראה ואת הקדושה המתלווה אליו. ננסה לראות את הכוחות שפועלים אצל הילד כניצוץ אלוקי. ניצוץ כזה לא מכבים, לא שופכים מים כדי שידעך. בניצוץ כזה נביט ביראת כבוד. תפקידנו להצמיח את הילד בעל הניצוץ האלוקי ולאפשר לו את הריכוז ואת הלמידה.
בפעם הבאה שאחד הילדים שלנו לא מגיב לפניה שלנו, נזכור שהילד עסוק. הוא באמצע תהליך של תפתחות והבשלה. הוא לא מתנהג ככה כנגדנו, אלא לטובתו.. ונשתדל שהתגובות שלנו יהיו בהתאם..