“…ותמהר ותרד כדה על ידה ותשקהו” (בראשית, כ”ד, י”ט)
רבקה ממהרת לסייע לאליעזר ולגמלים שלו, מתוך התלהבות ורצון לעזור ולא מתוך מחוייבות וחוסר חשק. כמה פעמים אנחנו כהורים מנסים לגייס את הילדים לעזרתנו ובמקרה הטוב הם נענים מתוך תחושת מחוייבות, אבל לא בכיף? כמה היינו רוצים שיבואו בשמחה ובחיוך לסייע בידנו?
אז מה עוזר להניע ילד להתגייס לעשות משהו שהוא לא בהכרח רוצה? משהו שהוא רצון שלנו, אבל לפעמים מתנגש עם הרצון של הילד?
נתחיל במה לא עוזר- לא עוזר לעורר את הרצון הנגדי. רצון נגדי הוא אינסטינקט אנושי, שקיים בכל גיל, להתנגד. הוא עולה, כשאנחנו מרגישים שמכריחים אותנו לעשות משהו, מבלי לאפשר לרצון הטוב שלנו להתעורר. נדמיין שאנחנו בסופר ופתאום מגיעה מישהי וקובעת בהחלטיות שיש לה רק דבר אחד, שהיא ממהרת ונכנסת לתור בכוחניות. היא אולי צודקת ועקרונית אנחנו מסכימים לאפשר לה לעקוף, אבל ההתנהלות שלה מעוררת בנו התנגדות. לעומתה מגיעה מישהי, אומרת שלום, מסבירה ושואלת, ומיד הלב נפתח להיענות ואולי אפילו נציע לה עוד לפני שביקשה. הרצון הנגדי (מונח שטבע אוטו ראנק), מתאר אינסטינקט מולד, שקיים בכולנו, להתנגד כשאנחנו מרגישים כפייה על הרצונות שלנו, ובמיוחד כשאנחנו מרגישים חוסר חיבור עם האדם המבקש. אותה בקשה יכולה לעורר בנו פעם אחת התנגדות ופעם אחת התמסרות- זה משתנה בהתאם למי ביקש, לבחירת מילים וטון דיבור ועד כמה הבקשה מחוברת לרצונות שלנו. זה קורה גם לילדים שלנו- אנחנו אומרים להם להיות בשקט הם נהיים רועשים יותר, אנחנו מבקשים להזדרז הם הופכים להיות הכי איטים שיש.
האוטומט שלנו הוא לנסות לגייס ילדים מתוך סמכות ומרות- “כי ככה אמרתי”. אם נחשוב על זה נגלה שאלו בדיוק כל הדברים שמדליקים ומעוררים את ההתנגדות אצלנו. לפעמים מתוך לחץ אנחנו נכנסים לאוירה של הוראות ומשימות.
אז איך כן לגייס ילדים מתוך רצון ועם חיוך?
1. משחקיות – הרעיון הוא לא להתנות- אם תתארגן נשחק, אלא להפוך את המשימה למשחק. למשל, להתלבש ולהתחבא לנו, לדמיין שהפה הוא מערה בצחצוח שיניים .
- חיבור- לא נכנס לחנות ונצעק למוכר מרחוק אני צריך קפה, אבל באופן טבעי אנחנו צועקים לילדים שלנו הוראות מרחוק. אם אנחנו רוצים לגייס ילד, ניגש אליו קודם, ניצור קשר עין, חיוך, שאלת הנהון כזו, בדיוק כמו שנעשה למוכר. שלושת אלו, מסמנים לנו שהקשר “נדלק” ואפשר להמשיך.
- שימוש בשפה שמפחיתה התנגדות- כשאפשר נוסיף שתי אפשריות בחירה, נהפוך משימות לאחריות (במקום אתה צריך, אתה אחראי על) נתמקד במה כן. ככה במקום שהילד ירגיש שמנהלים אותו, הוא ירגיש שותף ובעל משמעות, והרצון הנגדי פוחת.
לסיכום, לגבי התנגדויות של הילדים שלנו, נשאל את עצמנו כמה שאלות:
האם ההתנהגות היא תמיד סביב אותם דברים?
האם כלפי כולם?
האם תמיד או רק היום?
ונזכור – זה לא כי הם רוצים להיות מעצבנים או לעשות דווקא, אלא עולה בהם הרצון הנגדי.
בתקווה לחיבורים טובים מלאים באהבה וחיוך!