הרב עומר שפס, יועץ זוגי ורב משיב במכון פוע”ה
הגענו לחודש אלול, ‘חודש הרחמים והסליחות’.
אחד הנושאים המשמעותיים במסגרת יחסי המשפחה בכלל והזוגיות בפרט – הוא בקשת הסליחה וההתפייסות. בזמן זה בשנה שעברה עסקנו בסוגיית בקשת הסליחה. הזכרנו שבכל מערכת יחסים עלולות להיווצר פגיעות והעלבות, בין אם האדם התכוון לכך ובין אם יצא תחת ידו בשגגה, לכן פשוט וברור שיש להשקיע מחשבה והתכווננות על דרכי ההתפייסות הנכונים. הצענו כמה דרכי בקשת סליחה ע”פ ד”ר גארי צ’פמן.
הפעם נעסוק בכמה תובנות של קבלת סליחה. ראשית, נראה שיש לתת אמון ביכולת התיקון והסליחה. פעמים רבות אדם שנפגע ונעלב חש שלא משנה מה יעשו וכיצד יפייסוהו – הדבר לא יתקן את העוול שנעשה לו.
אך אין הדבר כן. ימי סליחות ורחמים אלו השבים אלינו מדי שנה מלמדים אותנו שיש תיקון ויש סליחה. אנו יודעים שהקב”ה השמיענו שאפילו על חטאים חמורים יש תשובה ויש תיקון. נלמד מדרכי הבורא שמתפייס ומקבל תשובתנו על אף שחטאנו חטאים רבים במשך השנה, שעלינו להתרצות ולהתפייס למי שחטא נגדנו.
דבר נוסף – נראה שהיכולת להתפייס קשורה במבט עינו של האדם. אדם בעל עין ‘רעה’ ופסימית יחפש איך השני רוצה ‘לנצל’ אותו, להתחמק מאחריות, הוא לא באמת מתכוון לסליחה וכו’. אך אם מביטים בעין טובה על המציאות ועל הזולת, מוכנים לקבל את בקשת הסליחה, ואדרבא – מעריכים כל מאמץ ופנייה מצד הזולת לפייס, ונענים לו ברצון. במבט זה גם רואים את היחסים העתידיים הטובים כברי השגה, מצפים להם, ופועלים בשותפות עם הזולת לשקם את היחסים.
באופן מעשי נראה שנכון להגיב כלפי מבקש הסליחה בצורה אמפטית, בהערכה על כך שביקש סליחה ובפירגון. הדבר נכון כשלעצמו, מסייע בהחזרת היחסים לתיקנם, ואף מאפשר בעתיד לזולת להתכוון ולשכלל עוד יותר את כנותו בבקשת הסליחה, בניגוד למצב בו מבקש הסליחה נדחה ומאבד את האמון ביכולתו לפייס וכן את הרצון לפייס בכנות.