הרב אהוד שרגא, יועץ זוגי רב קהילת אוהל אבות בפסגת זאב ומרצה ב”באור פניך”
פרשת מטות פותחת בפסוק: “וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־רָאשֵׁ֣י הַמַּטּ֔וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה ה’ ” (במדבר ל’, ב’). הפניה אל ראשי המטות חריגה, אין דוגמתה בכל התורה כולה! בד”כ סדר העברת התורה היה כאשר משה מלמד את אהרון, לאחר מכן את בני אהרון, לאחר מכן את הזקנים ולבסוף את כל העם. מדוע אם כן פונה כאן משה אל ראשי המטות?
רש”י מביא מייד את דברי הגמרא: “ראשי המטות – חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחלה ואחר כך לכל בני ישראל… או יכול שלא אמר משה פרשה זו אלא לנשיאים בלבד? – נאמר כאן ‘זה הדבר’, ונאמר בשחוטי חוץ ‘זה הדבר’ (ויקרא י”ז, ב’), מה להלן נאמרה לאהרן ולבניו ולכל בני ישראל, שנאמר ‘דבר אל אהרן וגו’ ‘, אף זו נאמרה לכולן”.
הסברו של רש”י הוא שנקיטת ראשי המטות כאן נועדה לציין עובדה: אמנם בסופו של דבר כל ישראל ילמדו את התורה, אבל משה העניק כבוד מיוחד לראשי המטות [=הזקנים] ולימדם לפני שאר העם. אם כן, הנאמר כאן בפתיחה לדיני נדרים אינו יוצא מן הכלל, אלא ללמד על כל שאר התורה בא, שאת כולה למדו קודם הזקנים ואח”כ העם. ועל מנת להוכיח שאין כאן מקרה מיוחד בו למדו דינים אלו רק ראשי השבטים, מביאה הגמרא גזרה שווה מדין שחוטי חוץ – קורבנות שחל איסור להקריבם מחוץ למקדש.
מדוע באמת נלמד עיקרון זה שפרשת נדרים נאמרה לכל ישראל דווקא מפרשת שחוטי חוץ? הגמרא בנדרים נט. מלמדת: “אמר רבי נתן: כל הנודר – כאילו בנה במה, והמקיימו – כאילו מקטיר עליה”. כלומר, למרבה ההפתעה התורה מתייחסת בשלילה לנודר, אפילו לכבוד המקדש, ומדמה את הנודר למי שמקריב מחוץ למקדש – שחוטי חוץ!
בטעם הדבר כתב הר”ן (בנדרים כב). שהנודר מעלה בדעתו שהוא עושה מצוה: התורה אסרה על האדם דברים מסוימים, והוא בא ומוסיף איסורים ע”י הנדר. אולם התורה מלמדת שכשם שהקב”ה ציווה להקריב קורבנות בפנים, מי שיעלה בדעתו להוסיף ולהקריב בחוץ לא דיו שאינו מקיים מצוה, אלא שהוא חוטא!
למדנו מכאן עיקרון יסוד: לא די לרצות לעשות טוב, יש צורך גם לוודא שהפעולות אותן אני נוקט הינן ראויות וטובות אצל הקב”ה.
פעמים רבות בהקשרים זוגיים ניתן למצא שני בני זוג מתוסכלים. האחד רצה כל כך לשמח את השני, ולשם כך השקיע מחשבה ומאמצים. אולם בן/בת הזוג מתאכזבים, ולעיתים אפילו נפגעים. הבעל לא מבין מה יכול כבר להיות מהנה ביציאה זוגית ארוכה לחנויות ביגוד ועיצוב הבית, והאישה מתקשה להנות מהמנוי הזוגי למשחקי מכבי שנועד להקנות לה ולבעלה זמן איכות משותף… (וסליחה מראש לכל הזוגות שהמשל אינו מתאים להם😊). הרצון לנתינה חיוני ועומד בבסיס כל קשר שהוא, אבל האדם שרוצה לתת באמת צריך ‘להיכנס לראש’ של האחר ולוודא שהוא נותן את מה שמתאים למי שעימו ולא לעצמו. הדברים נראים פשוטים וברורים באירועים הגדולים, אך עלינו לזכור: ביום יום, לעיתים מחמאה לבעל או הקצאת פניות לשמיעת האישה ושותפות עימה, תורמים יותר מקניית מתנה יפה ויקרה. היכולת להקשיב – למרות שלי מתאים יותר להציע פתרון מאשר להאזין לתחושות ולקושי, ההחלטה להרפות ולהניח זמן שקט, גם אם לי כעת יותר מתחשק לשוחח בשניים, מצריכה זיכרון מתמיד שהרצון לעשות טוב מצליח רק כשמבררים מהו הטוב המתאים.
(תרגיל למתקדמים – מה מהדוגמאות הנ”ל שייך אצלנו לכל אחד מבני הזוג? בהצלחה:) )