מה בין מגילת רות וגידול ילדים

ענת לוברבום, יעוץ והכוונה להורים ומורים

שלוש פעמים מופיעה המילה “חסד” במגילת רות:

פעם אחת בהתחלה בדרך ממואב לבית לחם: “ותאמר נעמי לשתי כלותיה… יעשה ה’ עמכם חסד כאשר עשיתם חסד עם המתים ועמדי” (רות א’, ח’).

פעם שנייה, באמצע:  “ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא לה’ אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים” (רות ב’, כ’).

ופעם שלישית בסוף : “ויאמר ברוכה את לה’ בתי, היטבת חסדך האחרון מן הראשון, לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר” (רות ג’, י’).

כלומר מגילת רות כולה נכתבה כדי ללמד אותנו את מעלת החסד.

במדרש רבה על מגילת רות כתוב: “אמר ר’ זעירא: מגילה זו – אין בה לא טומאה ולא טהרה לא איסור היתר ולמה נכתבה? ללמדך שכר טוב לגומלי חסדים” (רות רבה ב’, ט”ו). הרמב”ם מגדיר את המונח חסד כך: “זו הטבה במי שאין לו חוק עליך כלל ולכן נקרא הטוב הניתן ע”י הקב”ה חסד” (רמב”ם, מורה נבוכים ג’, נ”ג). בעצם אם אנחנו מסכמים אז  חסד זה בעצם עשיית טוב למישהו שאנחנו בפועל לא חייבים לו כלום..

איך זה מתקשר לחינוך ילדים?

תמיד ברור לנו שאנחנו חייבים לילדים שלנו, הכל ועוד הרבה מעבר. האם זה עושה איתם חסד? ע”פ הרב ארז משה דורון באבק לזהב: ” כאשר עני מתדפק על דלת ביתנו… אנחנו משתתפים בצערו נותנים לו צדקה ככל יכולתנו, ועם כל ההשתתפות בצער- ממשיכים הלאה לחיות את חיינו. אף אחד מאתנו לא יוצא מגדרו ומוכר את כל נכסיו כדי להציל עני פלוני מחובות או מצער זה או אחר. וזה באמת גם לא מוטל עלינו. ובאמת הדין גם לגבי ילדינו. גם הם כעניים הזקוקים לצדקה, זקוקים לחסדינו. ובוודאי עניי ביתנו קודמים לכל עני אחר. אבל סוף סוף, כמו אותו עני, הם רק מתדפקים על דלתנו ולבסוף ימשיכו בדרכם. עלינו לסייע להם ככל יכולתנו אבל לא לצאת מגדרנו ולוותר על כל חיינו עבורם ולמענם. כשם שבהלכות דרך ארץ אנחנו מחנכים את ילדינו שאת מנת האוכל בשולחן מקבלים קודם המבוגרים. כך צריך להיות הדין בכל נתינה שאנחנו מעניקים להם, בזמן, באהבה, בתשומת לב, בתפילה במחשבה. אסור להם להיות במרכז. אם בצו הבורא נדאג לעצמינו בגשמיות וברוחניות, יהיה כוחנו לדאוג אחר כך גם לתלויים בנו. המחשבה ש”הכל למען הילדים” והרגש שדוחק בנו לשים אותם במרכז על חשבון כל דבר אחר. הם טעות נפוצה שגורמת לילדינו את התחושה המדומה של גאווה וחשיבות יתר, חוסר הכנעה ובסופו של דבר, התרחקות מן היכולת להיכנע אל השם ולשרת את רצונו”.

אז איך זה מתקשר לחסד עם ילדינו?

ברגע שהרגש דוחק בנו לשים את הילדים במרכז כפי שמציג הרב ארז משה דורון זה נותן להם תחושה של גאווה וחשיבות יתר כלומר הרבה מאוד כוח וכשהכוח הזה בידיהם, הם לא יוותרו עליו בקלות. שימו לב שככל שהילד במרכז יש יותר בעיות וחוסר שיתוף פעולה עם הילדים

החסד שאנחנו עושים עבורם בא לידי ביטוי כאשר הילדים אינם במרכז והמסגרת המשפחתית כוללת הורים מובילים ובטוחים כמו שני עמודי תווך. וכשההורים אינם מעורערים וסומכים על עצמם, יש שדר של ביטחון שעובר לילדים וגם הם מרגישים ביטחון וסומכים על ההורים וזה  וזה בא לידי ביטוי בשיתוף פעולה זרימה והרמוניה בתא המשפחתי