הרב אהוד שרגא, יועץ זוגי רב קהילת אוהל אבות בפסגת זאב ומרצה ב”באור פניך”
פרשיות תזריע – מצורע כוללות מספר נושאים כאשר המרכזי שבהם הוא ללא ספק המצורע ודיניו. כאשר בודקים את רצף הנושאים, ניתן לראות שהפרשיות עוסקות ב:
- דיני טומאת יולדת
- צרעת הגוף, צרעת הראש, צרעת הבגדים
- דיני טהרת המצורע
- צרעת הבתים
- דיני הזב והזבה, דיני בעל קרי, דיני הנידה
נראה אם כן שהנושא הכללי של הפרשיות הוא סוגי טומאות/טמאים ודיניהם. הדבר מתחדד יותר לנוכח העובדה שהפרשה הקודמת [שמיני] עסקה בסופה בדיני בעלי חיים טהורים וטמאים, וא”כ פרשיות אלו ממשיכות את נושא כלפי האדם.
אולם בתוך פירוט הדינים, מתעוררת שאלה כפולה: מדוע בחרה התורה לפתוח בדיני טומאת יולדת – לכאורה לא הטומאה החמורה מכולן ולא הטומאה הקלה מכולן בדיניה, וא”כ מדוע פותחים דווקא בה? וכמו כן, בתוך דיני טומאת היולדת מופיע פסוק מפורסם אך לכאורה לא קשור לנושא: “וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ”. כיצד קשורים דיני המילה לדיני הטומאה?
המפרשים מבארים שהעיסוק בדיני טומאה עלול ליצור את התחושה שהטמא הריהו מנותק ומגורש מעל פני ה’. על מנת לחדד שאף ימי הטומאה אינם ניתוק אלא חלק מתהליך של בניה וצמיחה, פותחת התורה בדיני יולדת. יולדת וודאי פעלה כראוי ואין כל תלונה עליה או על מעשיה. אם כן מצב הטומאה בו היא נמצאת לא מבטא ריחוק מאת ה’, אלא צורך זמני בהכרה של מציאות שונה, שלב בניה אחר, המתבטא בימי הטומאה.
ברית המילה בנויה משני שלבים: הסרת עור העורלה, ופריעת העור הדק הצמוד לגוף. בשתי הפעולות הללו אין יצירת מציאות חדשה, אלא חשיפה של דבר קיים. התורה מגלה כי ‘אות ברית קודש’ טבועה בכל אדם מישראל. אין צורך לשנות אותו או לברוא בו מציאות חדה, אלא לחשוף את נקודת הקודש והטוב שבו. המפרשים מסבירים שהסרת עור העורלה מייצגת את היכולת להתנתק מהרע והשלילי, ופריעת עור הפריעה מלמדת על היכולת לחשוף את הטוב ולהוסיף ברכה. אצל הנצרות מושרשת הטעות שהאדם הוא חוטא ניצחי ולא יכול להתנתק מהרע. לכן אין אצלם כלל מעשה של מילה. הרמב”ם פוסק שבני ישמעאל חייבים במילה, אולם המוסלמים נוהגים להסיר את העורלה אך לא לקיים פריעה, כי למרות הבנתם שיש יכולת להתנתק מהרע, הם עדיין לא מאמינים ביכולת של הטוב והחיובי לשלוט. התורה בחרה בתחילת דיני הטומאה והטהרה לציין את חובתנו למול מקטנות את בנינו ובכך להפנים שכל יהודי הוא טוב, מציאות העולם חיובית ואפשר לפעול בה באופן אופטימי. ודבר זה מתאפשר רק ע”י חיבור וכריתת ברית עם מקור הטוב, בורא העולם. כך לא ניטעה לקבל נקודת השקפה מעוותת על מציאותנו ועל העולם בתקופות של טומאה.
בני זוג כורתים בניהם ברית ברגע החתונה. אנו יודעים ומאמינים שלמרות כל ההבדלים, הקשיים והאתגרים, יש בתוך כל אחד מאיתנו טוב, וההחלטה להינשא היא גילוי דעת גמור שבכוחנו לפעול טוב יחד. “מה’ אישה לאיש’, ואם כן הקב”ה מסכים עם הבנתנו זאת. בזמנים של ריחוק, של קושי ואתגר, אנו זוכרים שאלו זמנים שלעיתים לא ניתן להתחמק מהם, אך הם לא מבטאים ניתוק של הקשר הפנימי והאמיתי שלנו. ‘ואהבת עולם אהבתיך’ – גם בעיתות קושי ומשבר, ממש כאות הברית המלמד על קדושה וטהרה גם בימי טומאה וריחוק. גם בריחוק זמני, החיבור מוחלט. חזק חזק ונתגבר!