הרב שלומי פולמן, מאמן אישי, יועץ זוגי ומיני
“וכל קורבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלוקיך מעל מנחתך על כל קורבנך תקריב מלח”. חשיבות יתרה נותנת כאן התורה למרכיב המלח בקורבנות, ציווי עשה ולא תעשה ושוב ציווי עשה. המלח מסמל את עמידתו לאורך זמן בלא להתקלקל, חיי מדף ארוכים מאוד ביחס לחומר אורגני אחר. אך לא רק את עצמו משמר המלח אלא גם את כל מה שמולחים אתו ומכאן הביטוי ‘ברית מלח’ המופיע בדברי הימים.
נוסף על כך יש במלח את סוד המינון. בעוד מעט מלח מוסיף טעם במאכלים, ריבוי מלח מקלקל את התבשיל עד כדי חוסר יכולת לאוכלו. בשתי הבחינות הללו ניתן לכנות את ברית הנישואין גם כן כברית מלח מצד עמידתו לאורך זמן ומצד טעמו הטוב. ודאי שנברך כל זוג הנכנס לברית הנישואין בברכה שיזכו שבירתם תהיה ברית מלח מחזיקה מעמד לאורך ימים ושנים ואף אינה מאבדת את טעמה לאורך הזמן, ברכה כפולה של כמות הזמן ואיכות הקשר כמו הקיימת באיכות המלח.
אך גם במובן השני של הדימוי למלח יש לברך את הזוגיות, בדומה למאפיין המינון של המלח כך גם כל זוג יצטרך לבנות לעצמו את שאלת המינון עד כמה לתבל את היום יום בזוגיות. וכמאמר הפתגם “על טעם וריח אין להתווכח” גם כאן אין צודק או טועה בכך שכל זוג יהיה שונה במידת השותפות הזוגית בחיי היום יום. בני הזוג יצטרכו ללמוד עם עצמם ואחר כך עם בן זוגם את סוד המינון הנכון להם. זהו סוד הנפרדות והביחד – כמה מקום אישי יש לכל אחד בתוך המרחב הזוגי, עד כמה צריכים לאהוב ולעסוק באותו דבר, תחומי עניין בילוי ופנאי.
צריך לומר כי יש דברים ששייכים למרחב החיים המשותף ולכן בו יצטרכו למצוא הסכמות ביניהם עד כמה להיות מעורבים ומי מוביל אחריות ועל מה, תוך שיתוף בן הזוג לפי רצונו. אך בדברים אישיים שאינם נוגעים לזוגיות או לבית יוכלו לאפשר זה לזו למצוא את מקומם והעדפתם האישית. היכן עובר הגבול של הטעם הטוב יצטרכו ללמוד בעצמם במשך הזמן, אך העיקרון המנחה הוא כמו המלח: מינון נכון משפר את הטעם.