הרב אהוד שרגא, יועץ זוגי רב קהילת אוהל אבות בפסגת זאב ומרצה ב”באור פניך”
אחד המאמרים המפורסמים ביותר לגבי זוגיות מובא בגמרא בסוטה (ב.) “אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני”. בהזדמנות אחרת דננו במקום של מאמר זה בשלבי חיפוש בן/בת הזוג. כעת ארצה להתייחס על השפעתו על חיי הנישואין עצמם, ודווקא אצל מי שמשוכנע שב”ה מצא את הזיווג המיועד לו.
פרשיות ויקהל – פקודי מהוות מעין חזרה על פרשיות תרומה תצווה. בראשונות מובא הציווי על בניית המשכן, כליו ובגדי הכהנים, ובאחרונות הקיום והביצוע שלהם. הרב יונתן זקס חוזר במספר מקומות על נקודה מעוררת מחשבה: הבריאה המופלאה, על כל היופי והמורכבות הטמונים בה, הגודל המפעים של מרחבי האינסוף ושלל הגלקסיות הנמצאות בו, החכמה האינסופית הנמצאת בכל יצור חי ובכל תא ותא, מתוארים בתורה בקיצור נמרץ: כל פרשת הבריאה כוללת 31 פסוקים בלבד (ואם נוסיף גם את יום השבת נקבל 34 פסוקים). לעומת זאת פרשיות המשכן כוללות כ500 [!!!] פסוקים! ההסבר שמציע הרב זקס הוא שהתורה כיוונה אותנו להבין שעיקר משימת חיינו לא בסובב אותנו, אלא בתפקיד ובמשימה שלנו. המשכן הוא מעשה ידי האדם, וזה הדבר הנחשב אצל הקב”ה.
באופן דומה הסבירו מפרשים אחרים שבריאת העולם לא דרשה מהקב”ה מאמץ – ‘בדבר ה’ שמיים נעשו’, ואילו בניית המשכן דורשת השקעה, ואת ההשקעה התורה מחשיבה.
העובדה ששני בני זוג חשים שמראש הם נועדו זה לזה, היא נפלאה כשלעצמה אך עדיין לא פוטרת אותם מעיקר בניין הבית המשותף. העשייה והמאמץ הם הנקודות החשובות שתורמות באמת לבניין הזוגיות, ואותן הקב”ה מבקש מאיתנו.
לקראת סוף פרשת פקודי מובא התיאור של סיום הקמת המשכן: “ויפרש את האהל על המשכן וישם את מכסה האהל עליו מלמעלה כאשר ציוה ה’ את משה” (שמות מ’, י”ט). בגגו של המשכן פרוסות יריעות אשר החוטים בהם הן נטוו עשויים משישה גוונים שונים, ועם כל אחד מהם שזור חוט זהב. היופי המיוחד הזה נגלה לעיני כל מי שנכנס למשכן ונשא את עניו את גג המשכן. מעל ליריעות אלו נפרסו יריעות עיזים. מסתבר שדבר זה נעשה להגנה על היריעות התחתונות מגשמים וחשיפה לשמש ורוח. אולם באופן מפתיע על יריעות העיזים נפרסות עוד שתי יריעות: יריעה העשויה מעור תחש, בעל חי ייחודי בעל צבעים ססגוניים שנברא במיוחד לצורך המשכן, ויריעה נוספת של עורות אלים הצבועים באדום [נחלקו האמוראים הם אלו שתי יריעות נפרדות או שהן תפורות יחד ליריעה אחת. את היריעות הללו לא ניתן לראות מתחתית המשכן, ומחמת גובהו [עשר אמות] גם לא מלמעלה. לשם מה אם כן פרשו יריעות יפות כל כך שלא ניתן לראות אותן?
שמעתי מהרב ראובן ברנד שהיריעות הנראות מסמלות את המעשה. אולם היריעות הנסתרות, בין אם מחמת שהן מובלעות בין אחרות ובין מחמת גובהן, מבטאות את הרצון והכוונה. התורה מלמדת שלא רק הביצוע חשוב, אלא הכוונה הטמונה בו חשובה לא פחות.
למרות החשיבות שהזכרנו לחיי המעשה בזוגיות, בן זוג חכם יתן גם מקום רב לרצון ולכוונה. ולעיתים, בין בני זוג נשואים יש חשיבות גדולה לביטוי של הרצון, על כל יופיו ושלמותו, גם אם בפועל המציאות לא זהה. לב אוהב יותר מציאות של אהבה, וכוונה ורצון אמיתיים מחברים בין הלבבות, גם את המעשה פחות מוצלח או מרשים. בברכה שנזכה לעשות – מתוך לב אוהב.