ענת לוברבום, יעוץ והכוונה להורים ומורים
חג פורים בפתח. למשך יום אחד כולם הופכים למשהו שהם בדרך כלל לא.
בסוף החג כל התחפושות יחזרו לבוידעם ונמשיך בשגרת חיינו.
האם שגרת חיינו גם מלווה בתחפושות?
הילדים שלנו מתחפשים במשך כל ימות השנה. כל ילד בוחר לעצמו תדמית מסוימת לפיה הוא מתנהג. הוא אוחז בתדמית הזו חזק חזק כדי שנאמין לה, שהוא כזה מרצה, כזה עקשן כזה סרבן כזה מוצלח, כזה לא מוצלח.
הוא מאמץ לעצמו את כל ההתנהגויות שיצדיקו את התדמית שבחר לעצמו לטוב ולרע.
כך שהתחפושת הופכת להיות אמיתית ממש ואנחנו לא יכולים, אלא להאמין לה.
כך שנוצר איזה שהוא מעגל: הילד בוחר להתנהג בצורה מסוימת, אנחנו ההורים מאמינים למה שהילד מראה, שהוא כזה… אנחנו מגיבים אליו ומתייחסים אליו ככזה, מה שגורר לעוד ועוד התנהגויות דומות
התדמית הזו, שהילד מאמץ לעצמו, נועדה לכך שאנחנו ההורים נגיב לה, כי ברגע שאנחנו הופכים להיות הורים מגיבים מתרחשים 2 דברים:
- באופן לא מודע הילד מוביל אותנו להגיב אליו. מה שנותן לו המון כוח באופן לא מודע. לכן כל עוד הכוח בידו הוא ימשיך באותה דרך התנהגות.
- כשאנחנו מתייחסים אליו ככזה ורואים אותו ככזה, הילד מבין שהוא באמת כזה וממשיך בהתנהגות הלא רצויה, כלומר בלי לשים לב וללא כוונה רעה אנחנו מקבעים את התנהגותו של הילד
אז מה צריך לעשות?
דבר ראשון לא לקנות את התחפושת ולראות דרכה, כיוון שהתחפושת נועדה לכך שאנחנו כל הזמן נגיב אליה, היא כנראה לא אמיתית אלא מטרתית, כלומר באמצעותה הילד משיג את מטרתו ומאלץ אותנו להגיב אליו.
דבר שני ברגע שאנחנו לא קונים את התחפושת, המסר שעובר לילד הוא: שהוא אינו כזה ומשנה את ההתנהגות שלו.
ככל שנדע שמה שעומד לנגד עינינו זו רק תחפושת ולא נקנה אותה, מה שחבוי מתחת יפרוץ ויתגלה החוצה.
הרבי מלוּבָּבִיץ’ אמר: “בפורים אתה רואה מולך אנשים בתחפושות שונות: זה מחופש לליצן, זה למפלצת, זה לחיה, זה לסתם משהו לא ברור. אבל לא יעלה על דעתך לכעוס או לרגוז. גם בחיים אנחנו פוגשים הרבה אנשים (גם ילדים) מחופשים זה מחופש לקמצן, זה לגס רוח, זה לחצוף, זה לסתם אחד שלא אכפת לו משום דבר, אולם אין זו דמותם האמיתית של האנשים (או הילדים) זו רק תחפושת עמוק בתוך הלב הם יהודים חמים, מלאי טוהר ויופי. אין צורך לכעוס ולרגוז צריך פשוט לגשת אליהם בעדינות להסיר את התחפושת ולחשוף את הנשמה הטהורה שבפנימיותם”…
בהצלחה ופורים שמח!
ענת