הרב אהוד שרגא, יועץ זוגי רב קהילת אוהל אבות בפסגת זאב ומרצה ב”באור פניך”
כאשר יתרו מציע למשה למנות דיינים על העם, הוא מונה ארבע תכונות נצרכות לתפקיד: “וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת” (שמות י”ח, כ”א). אולם כאשר משה ממנה את האנשים המתאימים, נאמר: “וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת” (שם, כ”ה). בחז”ל ובפרשנים ישנם שני כיוונים מרכזיים להסבר הפער בין הדרישות שמציב יתרו לבין המינוי בפועל שעושה משה. הכיוון הראשון אומר שמשה באמת פעל עפ”י דברי יתרו, אלא שהתורה קיצרה בלשונה. היא מנתה את התכונה הראשונה, והכוונה גם לשאר התכונות שהוזכרו קודם לכן. ביאור אחר מובא במדרש. משה אומנם רצה למנות אנשים בעלי כל המעלות, אך לא מצא אלא ‘אנשי חיל’ ונאלץ להסתפק בהם.
השפת אמת מביא מדרש המתייחס לאירוע זה, וקושר אותו לתחילת פרשתנו: “ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. כשאמר יתרו למשה ד’ מדות, ולא מצא רק א’, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: ‘ואלה המשפטים’ – לך ולמדם”.
מבאר השפת אמת שכוונת המדרש לומר שלהבדיל משאר האומות שדנים עפ”י השכל את הדין, הרי שבישראל מכוח התורה מקבלים את השכל, החכמה והשלימות, ומכוח העיסוק בה למדים כיצד לשפוט. נמצא שבשעה שלא נמצאו בעלי המידות הנצרכות, אמר הקב”ה למשה לשולחם ללמוד תורה ולעסוק במשפטים, ומכוחם יקבלו את השלימות האמיתית הנצרכת.
התובנה שמלמד השפת אמת עפ”י המדרש, יכולה להוות מורה דרך גם בחיי הנישואין. לפעמים מרגישים בני הזוג שנוצר פער ריגשי ביניהם, והם עומדים אובדי עצות. יתכן גם שנוצר ריחוק מסוים, ולפתע הזוגיות לה קיווינו ותיכננו איננה כפי שרצינו… הפיתרון פשוט: עצם העיסוק במרחב הזוגי, בונה ומצמיח את הקשר. במקום להמתין ולצפות לשלמות ריגשית וזוגית, צריך פשוט לקיים חיי זוגיות. לפעול יחד, לפרגן, לסייע, לשאת בעול, לתכנן ולשאוף, ומעל לכל לחלוק יחד מחשבות, רצונות ומאווים. עצם היחד, יוצר את היחד, בבחינת צבת בצבת עשויה. וודאי שיש מקום גם ל’שוברי שיגרה’ – דוגמת חופשות ובילויים משותפים, אבל עצם היום יום כאשר הוא נעשה בשיתוף, יש בכוחו לקרב ולהצמיח אותנו כזוג. בהצלחה!