שירה דיוק, מאמנת אישית ויועצת זוגית
“היא נעלבת ממני כל הזמן, מילה אחת שלי והיא כבר בוכה.. ”
יש אנשים ש”המחלה” שלהם היא רגישות יתר. הם נפגעים בקלות, לוקחים כל דבר באופן אישי, חשים שהעולם לא מבין אותם, שלעיתים הם פשוט מעדיפים להיות לבד, ולא בחברת בני אדם… כי זה פוגע. אנשים אלו סובלים מקושי בוויסות רגשי, למעשה כל מערך הגוף-נפש שלהם נמצא במצב חירום תמידי, כאילו הם נמצאים במלחמה, במצב מתמיד של איום וסכנת חיים, וכל זה בלי שהם מודעים לכך …
למה? כי כך המוח שלהם עובד, זה מולד! הם שמים לב לכל פרט, רגישים מאד לכל צליל.. כל פרט בתמונה נקלטת והמוח לא מסנן אותם.. ישנם הרבה יתרונות לבעלי ‘רגישות יתר’, לרוב אלו אנשים מתחשבים מאד באנשים ובסביבה. אנשים שאוהבים לתת ולהושיט יד. אדם רגיש מאוד נוטה להילחץ מהר יהיה בעל עושר פנימי, אישיות עדינה, כושר הבחנה ויכולת להבחין בדקויות.
כאשר מערך הגוף נפש מגיב כאילו יש מצב חירום מלחמתי תמידי, ישנן שלוש מערכות שפועלות כל הזמן בעוצמה רבה: המערכת הרגשית, המערכת הגופנית, והמערכת הקוגניטיבית (מערכת החשיבה).
אצל אנשים שסובלים מקושי בוויסות רגשי, שלושת המערכות הללו נמצאת כל הזמן ברגישות יתר ותגובתיות יתר:
- המערכת הגופנית- תגיב בעוצמה למשל בתחושה של דופק מוגבר, שרירים מתוחים. גם החושים מוגברים, כך שהם קולטים כל קול ותזוזה, כל ריח וכו’, הגוף דרוך ומתוח כל הזמן.
- המערכת הרגשית: גם היא תגובתית מאוד, הם ירגישו רגשות עוצמתיים ובלתי פרופורציונאליים לגודל האירוע. (לא מועיל להגיד: יאללה תתגברי, מה את לוקחת ללב, הם לא יכולים).
- מערכת החשיבה, התפיסה הקוגניטיבית: המחשבות שלהם יהיו כל הזמן עמוסות בניתוח כמעט אובססיבי של פרטים ותרחישים. פרשנות שלילית לארוע/לנאמר.
אנשים אלה יגיבו בעוצמה גבוהה לכל גירוי, כאשר הם יוצאים להתמודדות עם העולם שבחוץ, הם יכולים להרגיש כאילו שאין עור המגן על קצות העצבים שלהם, העצבים חשופים לכל משב רוח קל. במצב כזה, כל אינטראקציה היא פוטנציאל להתפוצצות, ומצריכה אנרגיות אדירות של התמודדות.
קושי בוויסות רגשי בזוגיות:
כאשר אחד מבני הזוג סובל מקושי בוויסות רגשי החיים לצידו מלווים בהרבה מריבות והתפייסויות, בזהירות משנה בשיח, כמו ללכת על ביצים. מה שמוליד הרבה התפרצויות זעם אצל השני. דרך אגב, קושי בוויסות רגשי בד”כ מחובר גם לקושי בוויסות חושתי ואינו נחלת נשים בלבד…
אחת ההתנהגויות ההרסניות ביותר בנישואין היא התקפת זעם אבל גם בריחה ע”י התעטפות בעלבון היא התנהגות מחבלת. מדובר בהרגלים רגשיים אשר ניתן למתנם אם לא להכחידם. אנחנו לא מסוגלים לשנות דחפים הגנתיים אינסטינקטיביים אבל אפשר לשלוט בהם.
האם זהו מצב הניתן לתיקון? אין זו גזירת גורל! יש הרבה מה לעשות, זה לא שינוי אינסטנט, ולרוב לוקח זמן של תרגול ואימון; אך אלו הנחושים שיתחלו את מסע השינוי, יצליחו ויזכו לחיים הרבה יותר וטובים!
אז הנה כמה טיפים בתור התחלה:
- אין מקום לאלימות מילולית פוגענית או בוז בשיח. ואם איכשהו נתנו להן להיכנס בינינו זה הזמן להיפרד מהם במסלול אל חזור…
- נשים את סרט המדידה בצד, ונפסיק להשוות בינך לבין אחרים!! את אחת יחידה ומיוחדת במינה, ואין אף אחד שדומה לך בעולם כולו! כשתפסיקי להשוות בינך לבין אחרים, תתפני להבין ולהפנים שלכל אחד יש קשיים משלו. אולי אחרים אינם “רגישים מדי”, אך יש להם את השק שלהם… חזרי אל עצמך באהבה גדולה.
- תלמדי לומר את צמד המילים הפשוט: “אז מה”? אז מה אם הוא אמר, אז מה אם היא הסתכלה, אז מה אם לא אהבו את העוגה שהכנתי, אז מה אם טעיתי…
- הרחבת סל הפרשנויות שלך: אם עד כה הפרשנויות האוטומטיות/ לך לכל אמירה ולכל סיטואציה ולכל אדם היו שליליות, פסימיות, מקטינות, חסרות אונים, תבחני כיצד אפשר לתת פרשנויות נוספות לאותו אירוע ממש.
- לנתק מגע, כשאת במצב בו איבדת שליטה על המלים שאת אומרת ועל האינטונציה או ווליום, זה הזמן להגיד לעצמך לעזוב הכל!. לא להוציא עוד אף מילה. לצאת מהחדר/ לצאת לריצה/ לשמוע מוזיקה או כל פעולה אחרת שתעזור לך להירגע. כך נמזער נזקים.