סוד היחיד והיחד

הרבנית רחל וינשטיין, מרצה בבית המדרש “באור פניך”

לפני כשבוע הייתה לנו השתלמות.

הזמינו רב – אומרים שהוא מפורסם…

ושאלנו אותו שאלות על חינוך.

אחת השאלות שעלו – עלתה בכמה גרסאות,

והיא אולי השאלה של הדור שלנו.

 

כאשר יש מצב שבו טובת הכלל עומד בניגוד לטובת הפרט –

מה עושים?

ואותה הגברת בשינוי אדרת –

מה עושים עם הדור הרגיש הזה.

שכל כך פגיע ועדין.

שרבים לא מצליחים להתיישר –

להסתדר.

 

הרב ענה בצורה מאד מדויקת לדעתי –

שאין ברירה.

צריך לתמוך, ולשמוע. לגלות רגישות.

יחד עם זאת –

יש גם גבולות,

יש גם מסגרת.

וצריך לזכור שגם טובת הפרט היא לפעמים לראות גבול.

להיזכר שיש מטרה.

 

כי בסופו של דבר מה שבונה את האדם זה לא רק הסביבה התומכת,

זה גם חווית ההצלחה.

חווית העמידה מול אתגרים.

 

בפרשת שמות אנו עומדים בנקודת המעבר –

מסיפורים שהם פרטיים,

אנשים,

משפחות.

לסיפור של עם.

כמובן שגם סיפורי בראשית הם סיפורי ראשית יצירת העם,

וגם בספר שמות יש פרטים,

עיין ערך משה שאנו קוראים עליו בפרשה זו.

 

ובכל זאת.

הנצי”ב בפירושו על התורה עומד על הדבר בפירושו לפסוק הראשון –

כאשר כתוב ואלה שמות בני ישראל –

האם הכוונה לבני ישראל – כלומר בניו של יעקב?

או בני ישראל –

כלומר עם ישראל?

הנצי”ב מפרש שהכוונה כאן לעם ישראל.

מיד נמנים שבעים הנפש שירדו מצריימה,

בשמותיהם.

ולאחר מכן אנו פוגשים סדרת דמויות אנונימיות.

פרעה –

שזהו לא שמו הפרטי אלא כינוי למלך.

המיילדות – שעל פי המדרש אלו לא שמותיהן.

והורי משה-

הרי אלו איש מבית לוי ובת לוי.

 

בהקדמה שלו לספר שמות הנצי”ב מתייחס לשמו של הספר.

אנו מכנים את הספר ספר שמות, וכך הוא מכונה בפי רבים.

אך הבה”ג מכנה את ספר שמות הספר השני.

אך לשאר הספרים הוא קורא בשם.

רק ספר שמות מכונה בשם מספרי.

 

הנצי”ב מסביר שספר שמות הוא פרק ב’,

השני,

לספר בראשית.

ספר הבריאה.

כי הבריאה לא הושלמה עד שעם ישראל יצא ממצרים,

קיבל תורה,

והפך לעם.

עם –

עם תפקיד.

תפקידו של עם ישראל –

להיות אור לגוים.

ולהעמידם על ידיעת א-הי עולם.

 

הבריאה לא נשלמת עד שנוצר עם,

שמאיר את אור התורה.

והאדם אינו שלם –

עד שהוא משלים את התפתחותו,

וזה כולל תפקיד.

ההבנה שהוא חלק ממשהו גדול.

האדם,

ככל שישתלם,

ויצמח,

ויהיה קשוב לעצמו,

לעד יהיה חסר עד שיבין שהוא גם חלק ממשהו גדול.

 

והפרשה שלנו כולה איזונים בין פרט לכלל.

כי לכל איש יש שם,

וייחוד.

אך כל אחד הוא גם חלק מכלל.

 

והאיזונים האלו הם הסיפור של הדור שלנו,

והם אחד מאתגרי החינוך הגדולים היום.