ענת לוברבום, יעוץ והכוונה להורים ומורים
איך מחנכים ילדים? מהו חינוך אמיתי? ומתי אנחנו באמת מחנכים?
חינוך הוא נושא שמעסיק כל הורה באשר הוא. אנחנו רוצים שהחינוך שלנו יהיה הכי טוב שיש ומוכנים להשקיע בכך המון: לוקחים קורסים שומעים פודקאסטים, מתייעצים, קוראים. אנחנו רוצים לדעת מה הכי נכון בכל מיני סיטואציות כמו: מה לעשות כשהילד מרטיב? איך להגיב למתבגר שמתחצף? מה לעשות עם ההתארגנות הקשה בבוקר? מה לעשות כשהילד לא מקשיב? ועוד..
אבל באו נבחן רגע מהו באמת חינוך, מתי באמת אנחנו מחנכים? קודם נבין מה מתרחש בשטח: בפועל בלי לשים לב ובלי כוונה רעה חס וחלילה, אנחנו כל היום מובלים ע”י הילדים, במקום להיות הורים מובילים.
איך זה בא לידי ביטוי?
הילד עושה משהו שלא מוצא חן בעיני, לדוגמא: לקח משהו ללא רשות או התחצף. ואני בתור אמא ישר מגיבה בהסבר או לחילופין בכעס/ צעקות/ עונשים. בכוונתנו להגיב ישר למעשה של הילד, כדי שידע שמה שעשה אינו נכון או לא טוב וכדי להוקיע את המעשה הרע. נקודה למחשבה: איך כל פעם אנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב כועסים/ מענישים/ מסבירים בדיוק על אותם דברים, איך זה שהתגובות והעונשים לא עוזרים.
הרבה פעמים אנחנו מרגישים שאנחנו על פול גז בניוטרל וכל היום עסוקים בכיבוי שרפות ומוציאים המון אנרגיה לשווא. אם עונשים, כעס ועצבים היו עוזרים לא היו לנו בעיות, כי הם היו עוזרים כבר בפעם הראשונה שהילד התנהג לא יפה. עכשיו אתם מוכנים? תקשיבו לסוד: כל תגובה שלנו למעשה של הילד בעצם מזמינה את החוסר שיתוף פעולה הבא. כלומר אנחנו לא עוקרים את הבעיה אלא משרשים אותה (כמובן ללא כל כוונה רעה).
איך זה בא לידי ביטוי?
כשאנחנו מכבים שרפות כל היום, אנחנו על תקן הורים מגיבים, כשאנחנו הורים מגיבים אנחנו בעצם הורים שמובלים ע”י הילדים ולא מובילים בעצמנו, מה שנותן לילדים המון כוח באופן בלתי מודע. והילדים לא יוותרו על הכוח הזה במהרה וימשיכו לאלץ את ההורים להגיב להם.
כשאנחנו הורים מגיבים אנחנו אף פעם לא מחנכים כי אנחנו לא בראש, אנחנו לא מובילים אלא אנחנו מובלים ע”י הילדים וכי העובדה היא שמה שאנחנו עושים לא עוזר, הילדים לא מפסיקים או משנים את ההתנהגות שלהם
אז מה צריך לעשות?
דבר ראשון להפסיק לכבות שרפות ולהיות על פול גז בניוטרל, כלומר אם אנחנו רואים שהתגובות שלנו לא עזרו לנו לשפר את המצב אז דבר ראשון להפסיק לבזבז את כל האנרגיה שלנו לשווא. ולהבין שרוב שעות היום אנחנו לא מחנכים. אז מתי אנחנו כן מחנכים? החינוך הוא מעבר למילים, דווקא במקומות שאנחנו הכי פחות מדברים ומסבירים שם אנחנו מחנכים גדולים, שם אנחנו מובילים את הדרך. כשאנחנו חיים את מה שאנחנו מאמינים בו.
כמו שכתוב בקיצור שולחן ערוך (פרק קכ”ה-ו’) “חייב כל אדם לחנך את בניו ולהרגילם לקיים את המצוות שעתיד לחייב בהן לכשיגדל…. ועיקר חינוך הבנים אינו בדברים בלבד, אלא בכך שיקיים האב מצוות ה’ בנוכחותם וממנו יראו בקטנותם וילמדו לעשות כשגדלו”
אשמח לתגובות ענת לוברבום הנחיית הורים ייעוץ זוגי ואישי 0508712227