“הרואה את הנולד”

הרבנית רחל וינשטיין, מרצה בבית המדרש “באור פניך”

עשרה בטבת. צום קל, כלומר אחד מן הצומות הקלים, שהוא לא כל כך קל.
כמובן שמאחלת לכולם שיהיה צום קל ומועיל…
הצום הזה, ה”קטן”,
הוא צום שנתקן על המצור שסמך המלך נבוכדנצר על ירושלים.
לאחר המצור נפרצה העיר (י”ז בתמוז),
ורק לאחר מכן היה החורבן (ט’ באב).
אך העם היהודי צם על כל שלב ושלב.
רואה בכל שלב חשיבות, אסון.
ומעניין שצום עשרה בטבת,
שהוא אחד מן הצומות ה”קלים”,
הוא בעל מעמד מיוחד.
הוא היחיד מבין הצומות שקבעו חז”ל שלא דוחה שבת.
לולי הלוח הקבוע המונע מצב כזה.
על יום זה נאמר ביחזקאל עצם היום הזה,
בדומה ליום כיפור.
כי בחורבן הבית – השלב הראשוני, הלכאורה “קל”, בעל משקל כבד.
גם בחיינו יש עניין להתריע על הדברים הקטנים.
לא רק על אסון גדול. גם על סימניו המקדימים.

ובחינוך ילדים זהו אינסטינקט בסיסי –
לא לחכות למצב שצריך טיפול שורש, עקירה, אלא ללכת לרופא שיניים גם כשקצת כואב, נכון?
גם בענייני גוף וגם בענייני נפש.
אך לעיתים השלב הראשון ההוא,
שאינו חורבן הבית אלא מצור על העיר, משתק אותנו.
אנחנו רואים כבר את העקירה,
את החורבן, לפני שהוא מגיע.
איזהו חכם הרואה את הנולד.
זה מצוין. אך בתנאי שזה מביא לידי מעשה ולא לידי ייאוש.
קבלת הגזירה כעובדה מוגמרת. כשיש לנו, בביתנו, התלבטות בחינוך, אנחנו מגיעים לרב דב זינגר.
הוא ליווה אותנו במצבים רבים שבהם ראינו כבר את החורבן הקטן שלנו,
ראינו את העקירה.
אחת האמירות שהוא החדיר בנו היא האמירה שצריך לראות את הילד כאן ועכשיו.
לא לקפוץ לעתיד שניבאנו לו.
לא “נידון על שם סופו”, כפי שנאמר בבן סורר ומורה.
זוהי אמירה ייחודית של מקרה קיצון.
לא אמירה על ילדינו המתוקים והטובים.
שאט אט הפוכים נערים ונערות…
עם כל מיני עניינים…
כי גם אם התנהגות מסוימת נראית לנו ההתחלה של הסוף.
אם היום כך, אז מחר… ודאי שכך… זה לא מוכרח.
יש תקוה, יש “סופו” אחר.
יש לנו אפשרות לספר את הסיפור אחרת, ולהשפיע על ההמשך.
ובעצם זוהי גם האמירה של צום עשרה בטבת.
האבלות על המצור על העיר ירושלים היקרה היא איננה רק אבלות המזכירה את העבר – היא לימוד לכל דור.
לשים לב, לראות סימנים מקדימים, ולהתאמץ ולתקן.
ולהאמין שאפשר לתקן.
יכול עוד להיות סוף טוב לסיפור.
כי יש שלב שבו עוד אפשר לתקן. בקלות. יחסית.
ויש שלבים שבהם קשה יותר לתקן.
וצריך תמיד תהיות עם עיניים פקוחות – לראות את הנולד.
אבל להבין מה כבר נולד, ומה עוד לא נולד.
ובר שינוי. הלוואי ושנגדל את הנולדים בשמחה ובנחת.
עם עיניים פקוחות, ועם המון תקווה. וכוח. ואמונה.