ענת לוברבום, יעוץ והכוונה להורים ומורים 0508712227
עכשיו סוף סוף, אחרי הרבה זמן אנחנו נמצאים בשגרת לימודים, בלי חגים בלי קורונה וסגרים.
הרבה פעמים הילדים מראים לנו שהלימודים זה הדבר האחרון שמעניין אותם, וזה בלשון המעטה.
הם לא לומדים, מבריזים משעורים ומתחצפים למורים.
וככל שעובר הזמן נראה שהמצב רק הולך ומחמיר.
אז איך פותרים את הסאגה הבלתי נגמרת הזו בבי”ס?
קודם צריך להבין את שורש הבעיה:
פעם, כשהתקשורת לא הייתה כ”כ זמינה ונוחה, המורה וההורים היו נפגשים פעמיים בשנה באסיפת הורים, אז המורה הייתה מדווחת להורים מה מצב התלמיד מבחינה לימודית וחברתית. אסיפת ההורים נועדה לעדכון בלבד. לא עלה בדעתה של המורה (גם לא הייתה היכולת) לעדכן בשיעורי הבית, מבחנים ושאר מטלות של התלמידים. היה לתלמיד יומן שם הוא היה כותב את כל המטלות שלו. מי שהיה בחזית מול המורה הוא התלמיד. כמעט כל האחריות הייתה מוטלת על כתפיו. ראיה לכך, היא שהתלמידים באופן אישי חששו מאסיפת ההורים.
היום, התקשורת הפכה למהירה מאוד, ניתן להשיג כל אדם בכל מקום באמצעות וואצאפ קטנטן. מה שהביא לכך שהמורים וההורים מתעדכנים באופן שותף בכל דבר שקשור לתלמיד: שיעורי בית, מטלות, מה צריך ללמוד מבחן, מה צריך להביא לשיעור/טיול, התנהגות התלמיד ועוד. כמובן ששום דבר לא מתוך כוונה רעה, אבל התקשורת המהירה יצרה מצב שהתלמיד זז הצידה וכבר אינו בחזית מול המורה. וכך האחריות נזרקת בין ההורה למורה: המורה בא בטענות להורה שהתלמיד לא לומד וההורה בא בתלונה למורה שזה תפקידו ללמד את בנו.
התלמיד נמצא רק בעמדת צופה על הכדור שנזרק מהמורה להורה, כלומר נלקחה ממנו כל האחריות ללמידה. וברגע שהאחריות אינה של התלמיד, הוא חש מן רפיון כזה כי האחריות לא נמצאת אצלו.
ראיה לכך שהאחריות אינה של התלמיד היא שההורים היום מפחדים מאספות ההורים ולא התלמידים.
אז מה עושים?
דבר ראשון צריך להחזיר לתלמיד את האחריות על הלימודים שלו.
המורים וההורים צריכים להפסיק לבוא בטענות אחד לשני ושניהם צריכים לפנות לתלמיד.
ברגע שהתלמיד יהיה שוב בחזית, הוא יצטרך לספק את התשובות לכך שלא עשה שיעורי בית או למד למבחן או שלא הביא את מה שצריך לכיתה. האחריות תחזור להיות על כתפיו ויש סיכוי גדול יותר שיבצע את המטלות שלו.
נקודה נוספת למחשבה: ההצלחה בלימודים תלויה ברצונו של הילד בלבד, אם הוא לא ירצה ללמוד, ההורה והמורה יכולים לנסות הכל ושום דבר לא יעזור, לכן צריך להסתכל למציאות בעיניים ולהבין של מי הלימודים ולמי לבוא בטענות, לא להורה ולא למורה כי אם לתלמיד עצמו.
וברגע שהאחריות ללימודים תחזור לתלמיד, יש סיכוי גדול יותר שיהיה אכפת לו מהלימודים והוא יתמיד ויצליח
כמו שאמר הרב דב בערל ווין במאמרו לפרשת בהעלותך ובהתייחסותו לפירוש רש”י: “עד שתהא השלהבת עולה מאליה” (פירוש רש”י לבמדבר ח’, ב) – “…אך האמת היא שרק אם נרפה ונניח “לפתילה” – לילד, לתלמיד וכו’ – להידלק ולשלהבת שלו לעלות מאליה, רק אז נמלא את תפקידנו החינוכי כהורים או כמורים”