הרב עומר שפס, יועץ זוגי, רב משיב במכון פועה
בתחילת פרשתנו, אנו פוגשים בהכנסת האורחים המופלאה של אברהם אבינו. בתחילה, אברהם יושב בפתח אוהלו וממש מחכה לראות אם יש אנשים שיוכל לארח. כשהוא רואה את האנשים, אף שנראים כגוים, הוא רץ לקראתם וטורח מאד עבורם, כפי שמתארים הפסוקים.
אף בני בית נוספים שותפים להכנסת אורחים זו – הנער (דהיינו ישמעאל), וכן שרה אמנו שמכינה את האוכל.
כשאנו באים לקחת דוגמא לעצמנו כדי לבנות לעצמנו מודל משפחתי של הכנסת אורחים, נראה שיש לנו לברר יחד, בני הזוג (ולאחר מכן גם בפורום משפחתי רחב יותר – עם הילדים), מהי מסגרת האירוח הנכונה עבורנו. זאת כדי שהדבר יהא לברכה ולשמחה ולא חלילה כדבר הגורם מתחים ומטשטש את גבולות הבית. אגע בכמה נקודות בנושא:
ראשית, נראה שיש לחשוב טוב – האם אחד מבני הזוג או אפילו מבני הבית – יכול להזמין אורח הביתה באופן ספונטני בכל עת? חושבני שלכל משפחה יתאים משהו אחר: יש משפחות שעבורם מתאפשר להזמין בכל עת אורח הביתה, יש מספיק אוכל, הבית מספיק ערוך לכך ונפשם של בני הבית ערוכה לכך ומקבלת זאת בשמחה. ויש משפחות שיעדיפו שהדברים יהיו מתואמים ולא פתאומיים. לפחות ביום חול ניתן להתקשר לבן/בת הזוג ולתאם – האם אפשרי שפלוני יבוא להתארח אצלנו, ומתי וכד’. בשבת, ניתן לשוחח מראש על אפשרות הזמנה או לבוא הביתה ולוודא אם אפשרי להזמין.
שנית, נראה שכדאי לחשוב ולהחליט יחד – מהו אופי האירוח המתאים למשפחה: האם, מתי ובאיזו תדירות ואת מי מתאים לארח לארוחה? לשינה? סתם לזמן אחר? לכוס קפה קצרה? וכן על זו הדרך.
שלישית, נראה שכדאי לפתח מודעות מה מתחולל בבית ובקרב יושביו כאשר אורח נמצא בבית. האם הדבר נעים לכולם? האם מי מבני הבית נבוכים מכך וא”כ מה גורם לכך? לעיתים גם יש לקחת בחשבון שאם יש בת בוגרת בבית עשוי אולי פחות להתאים להזמין בחור רווק בן גילה. ולפעמים לא תהיה כל בעיה גם בכך (וכן להיפך – בן בוגר ואורחת בת גילו).
אלו דוגמאות, אך ניתן להרחיב בדברים נוספים, כל משפחה ומשפחה ועניינה.
אז, ודאי שלהזמין אורחים פעמים רבות, תוך דביקות במידת החסד של אברהם אבינו, זה דבר נפלא. גם ספונטניות עשויה להיות נפלאה, אלא שנראה לענ”ד שנכון לגשת לכך מתוך מודעות ובחירה, ולא מתוך הסתערות חסרת חשיבה שעשויה לפגוע בהתנהלות הבית או במי מבני המשפחה.