הרב אהוד שרגא, יועץ זוגי רב קהילת אוהל אבות בפסגת זאב ומרצה ב”באור פניך”
הפטרת פרשת ניצבים פותחת בדברי הנביא ישעיהו [פרק ס”א, פסוק י’]: “שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בה’ תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ”. הדימוי אותו בוחר הנביא להזכיר ע”מ לבטא את הקשר בין ישראל לקב”ה, הוא שהקב”ה מלביש ומקשט אותנו כחתן וככלה. יש משהו מיוחד בקשר בין בני הזוג ברגע החתונה. עדיין אין חיים ממשיים יחד, חסרה הבניה המשותפת שוודאי תעמיק את הקשר, עדיין לא הגיע שלב בניית המשפחה וגידולה שמחזק ומרומם את הזוגיות. ובכל זאת יש משהו קסום ברגעים הללו. לא רק התקוות והשאיפות, ומעבר להתרגשות והשמחה. ברגעים הללו אנחנו ‘נטו’ אחד של השני. עדיין לא עסוקים במלחמת החיים – גם אם היא כוללת ניצחונות מפוארים, עדיין לא שרויים ראשנו ורובנו בשיקולים חינוכיים ותפילות למען הדור הבא, כעת, ברגע החתונה אנחנו רק עם עצמנו, כזוג. ולעובדה שאנחנו רק אחד לשני, פנויים ומרוכזים בעצם הקשר והיחד, זוהי הנקודה המיוחדת כל כך, ואליה הנביא מחזיר אותנו.
את נקודת הזמן הזאת טוב לשמר, ואליה מומלץ לחזור. לא רק דרך דפדוף משותף באלבום התמונות והעלאת זכרונות משמחים, אלא לחזור למהות שלה. לקחת צעד הצידה, לפרוש לרגע מכל המשימות והאתגרים, ‘לשכוח’ לכמה דקות שאנחנו גם הורים, בעלי תפקידים, מטלות ומשימות חשובות, ולמצוא זמן בו אנחנו חוזרים להיות חתן וכלה: זמן שהוא אך ורק שלנו, לעסוק רק בנו [בלי להתפתות לגלוש לשיחה על המשימה המשותפת הקרובה או הילד החמוד], בביחד שלנו ובשמחה על עצם הדבר שיש לנו זה את זו וזו את זה.
הרב אביגדור נבנצל שליט”א מעיר שבעוד שהכלה עודה את תכשיטיה (“וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ”), החתן לא לובש את בגדיו אלא ממלא תפקיד: “כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר”. סיבת הדבר היא שהכלה שמחה בעצם לבישת התכשיטים, בעוד שאת הבעל הבגדים פחות מעניינים. הוא לובש אותם כי הוא נושא תפקיד – חתן, ולכן הדגש אצלו איננו על עצם הלבישה אלא על הכהונה כחתן. משמעות הדבר היא שלעיתים ישנו דבר שפחות נוגע אלי, אבל ברגע שאני מבין שזהו צורך של בן/בת הזוג או של מישהו מהמשפחה, יש לי יכולת ‘להיכנס לתפקיד’. לכן גם אם הבילוי המועדף עלי הוא בקריאה, אבל אני מזהה שהבן שלי זקוק למשחק או טיול בחוץ, אני נכנס לתפקיד. ובמקרה בהם אני רוצה לנוח אבל יש בי צורך כאוזן קשבת או שותף לבילוי, יש לי יכולת להיות בתפקיד. והנקודה החשובה היא שאינני נפגע או מתוסכל מכך אלא מקבל התמורה מיידית – אני הופך לחתן. כלומר, אני משקיע בזולת, אבל הרווח שלי מתקבל גם כן.
שנזכה לשנת זוגיות מוצלחת, שתהווה שיקוף לחיבור ביננו לבן בוראנו. כתיבה וחתימה טובה!