ניסים אשכנזי, פסיכותרפיסט לכאב פיזי ורגשי. מייסד בית מדרש “באור פניך”
אחים יקרים שבת שלום! ה”ראש” של השנה החדשה עומד להיכנס בתרועת שופר, ואנחנו שואלים מה נשתנה השנה הזאת מהשנים הקודמות? איך אומרים? לא מחליפים את מה שעובד טוב. אדרבא, מחזקים אותו. כל אחד יודע לגעת בנקודות החולשה שלו, אך מעטים יודעים לטפל בהם. בהנחה שרובינו מתעסקים יום יום בהתקרבות אל ה’, ממה אנחנו כל כך יראים? אז מה אם מתחילים שנה חדשה? ברשותכם נחדד את השאלה. מה היא אותה נקודת התחדשות בראש השנה הבא עלינו לטובה שאמורה לקדם אותנו – הן ליעדינו הפרטיים והן ליעדנו הלאומיים בריכוז ובעוצמה מרבית?
ננסה להבין זאת מפרשת השבוע. פרשתנו מתחילה במצוות הביכורים. הקב”ה מצווה אותנו לקחת ולהעלות את ראשית פרי האדמה, את הפירות הראשונים משבעת המינים שגדלים בשדה אל בית המקדש. ושם בבית המקדש, ישנו אירוע מיוחד. הקב”ה מצווה את האדם בבית המקדש לספר לפניו את ההיסטוריה שעברה על עם ישראל. השאלה שמיד צריך לשאול היא מה הקשר בין סיפור התהוות עם ישראל לבין הבאת הביכורים? הרי בסך הכול גדלה לאדם תאנה ראשונה בעץ שלו, ואשכול שביכר בשדהו. למה אותו פרי ראשון כ”כ חשוב עד כדי כך שהתורה מצווה לעלותו לבית המקדש? לכאורה בסך הכול מדובר בתאנה אחת פשוטה שגדלה על עץ?!
אומר הרב החלבן שהתשובה לשאלה זו רמוזה במילה אחת והיא “ראשית” – “ולקחת מראשית כל פרי האדמה”. במדרש רבא א’, ד’, נאמר שבין היתר בזכות מצוות הביכורים נברא העולם – ולמה? כי הראשית שכתובה בביכורים, רומזת על המילה הראשונה של התורה, “בראשית ברא אלוקים”. עוד הופעות של המילה ראשית נאמרו בהקשר לעם ישראל – “קדש ישראל לה’ ראשית תבואתה”, ולתורה – “ה’ קנני ראשית דרכו”. בלא שנבין את המילה המשותפת הזאת “ראשית”, לא נוכל להבין למה מצוות ביכורים כזאת חשובה.
ע”פ המהר”ל נצח ישראל ג’, המובן הראשון והפשוט של המילה ראשית הוא התחלה. ואם בהתחלה עסקינן אז אותה ראשית היא גם המגמה והתכלית. משל לאדם שרוצה לבנות בית. ראשית עולה במוחו הרעיון לבנות בית. לאחר מכן! הוא מתחיל לרדת לפרטים ולתכנן את כל השלבים הנצרכים כדי להגיע לתוצר הסופי. בסוף! מגיע שלב הביצוע. קל להבין את זה כי ככה אנחנו מתנהלים בחיים. אתה לא עושה משהו אם אין לך תכלית. לצערנו המילה סתם או ככה השתרשה באוצר המילים שלנו. אבל באמת אנשים עם רצונות רציניים עושים דברים עם תכלית. המובן השני של המילה ראשית הוא ראש ועיקר. הרי אם הראשית היא הייעוד הגדול, הרי ברור שהיא חייבת להיות הדבר הכי מרכזי והכי חשוב.
כך גם בבריאת העולם. לבריאה יש תכלית אחת עיקרית כאשר כל פרט ופרט, מהיצור הקטן ביותר ועד העולמות הרוחניים הגבוהים ביותר שותפים כולם עבור אותה מטרה. ומה היא אותה נקודה תכליתית, או אותה נקודה ראשיתית שהכול גנוז בה? אומר דויד המלך: “ומלכותו בכל משלה” תהילים ק”ג, י”ט. כלומר, מלכות ה’ הוא היעד הגדול! הפסוק רומז שמלכות ה’ זורמת ומחייה את כל ההוויה כולה בסוד הכתוב בנחמיה ט’, ו’ “ואתה מחייה את כולם”. ודבר זה הוא לימוד גדול לאדם. לקשר עצמו אל העיקר והשורש, והיינו שידע, ישכיל ויבין היטב למה הוא נברא? ומה מטרת חייו? והאם הוא מממש את אותן מטרות?
זה סוד מצוות הבאת ביכורים שבאה ללמד את האדם לקשר את כל חייו וממונו קרי, השקעותיו בשדותיו ונכסיו אל תכלית של גילוי ה’. האדם בקלות יכול ליפול למציאות של כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. לכאורה אני זרעתי, השקתי, גידלתי ואני זה שקוצר. אז איפה ה’ בכל הסיפור הזה. כאן מגיע אותה נקודה ראשיתית שלוקחת אותנו אל בית המקדש, ומזכירה לנו לא רק חזותית ברושם נפשי עמוק מאין כל השפע מגיע, אלא גם בתזכורת בנוסח של “מאין באת ולאן אתה הולך“!
לסיכום מורי ורבותי, בראש השנה שהוא ראשית השנה, כל אחד עומד עם תכניותיו, רצונותיו ושאיפותיו. כל זה, כדי שיוכל להתקדם חברתית, כלכלית ולא פחות חשוב גם נפשית. ע”פ הדברים לעיל, ההתחדשות היא בעיקר בתפיסת הנברא בהבנתו את הפירוש ראשית. אל לנו להפסיק לרצות להתחדש, גם באותם דברים שהצליחו שנה שעברה (ראה הקדמה לדברי בראשית הדף). אך עלינו כל הזמן לשים מול העיניים עבור מי ובשביל מה אנחנו חיים!? החיים שלנו צריכים לנוע דרך גילוי כבוד מלכות ה’ בעולם.
לנו עם ישראל יש כישרון לגלות את התכלית של העולם שהרי נאמר עלינו – “קדש ישראל לה’ ראשית תבואתה”. ועם מה נגלה את אותה תכלית? ע”י התורה שעליה נאמר “ה’ קנני ראשית דרכו”. שנזכה להאמין במי שאנחנו, יהודים קדושים. ובפרט, שלא נשכח ליישם את הדברים דווקא בדברים הקטנים בחיים מהעבודות הקטנות והמעצבנות בבית ועד ההקשבה וההכלה לקרובים אלינו…ואידך זיל גמור.
בשורות טובות ושנה טובה!
ניסים אשכנזי ב”מ “באור פניך”