ניסים אשכנזי, פסיכותרפיסט לכאב פיזי ורגשי. מייסד בית מדרש “באור פניך”
מורי ורבותי, חברים יקרים שלום עליכם! אנחנו ב”ה מתקדמים במהירות שיא אל עבר ראש השנה. שבוע שני לתשובה מתמשכת והסתכלות פנימית אל תוך הנפש, התעוררות מהרגלים שליליים ורצון עז להיות קרובים אל אבינו מלכינו. בחודש הזה, אלול, יש ס”ד מיוחדת. ה’ מאיר פניו לכל מי שדורש אותו בבחינת “קָרוֹב יְהוָה לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת”, פרק קמ”ה, י”ח. על כן עלינו לדרוש אותו באמת, מכל הלב. לעבוד אותו עם רצון שלם בשמחה ובהתלהבות. קל לומר אבל קשה לבצע. אמירה נכונה שמצריכה עבודת חיים. ועל מה העבודה? העבודה היא על הרצון. על הרצון לבקש קרבת ה’. הרצון להבין שיש דבר כזה לעבוד את ה’ בשמחה ובהתלהבות ואז להעמיד את עצמי מול המראה ולראות היכן אני מונח. זאת הראייה המדוברת כאן. אמונה בטוב ה’. אמונה שה’ רוצה שנהיה שמחים בקיום המצוות. רק אחרי שיש אמונה אמתית בטוב ה’, אני יכול לבחון את עצמי ולהעמיד את הפער בין המצוי לרצוי. אותו פער אמור לעורר געגועים ורצון עז לקחת החלטות שיקרבו אותי יותר אל ה’.
נצלול ברשותכם אל תוך הפרשה. בפרק כ”א י’-י”ד התורה מצווה על החייל החושק במלחמה באשת יפת תואר להביא את האישה לביתו. שם היא בוכה חודש ימים על ההורים שאינם, בעיקר בגללו שלקחה והביאה הביתה. החושק ממתין לה חודשיים ורואה אותה בנוולותה כאשר ראשה מגולח וציפורניה מגודלות. לבסוף, אין הוא נושא אותה לאישה אלא רק לאחר שהתגיירה. בגישה מודרנית, אין כאן סיפור אהבה גדול אלא מעשה אכזרי של אדם שלא הצליח לשלוט על יצריו. על כן, התורה שידעה עם מי יש לה עסק התירה לו בתנאים מסוימים לבצע את זממו. האומנם? צריך לשאול מי הם אותם חיילים שיצאו למלחמות בעם ישראל? מסביר “בעל הטורים” את הסמיכות שבין הפסוק: “כי תעשה הישר בעיני ה'” לבין הפסוק: “כי תצא למלחמה”, שאין יוצאין למלחמה אלא צדיקים. לפיכך נראה לכאורה שמצות אשה יפת תואר תמוהה ביותר, שהרי מדובר בה באנשי מלחמה צדיקים וחסידים המדקדקים במצוה קלה כבחמורה, עד כדי כך שאפילו “אם סח בין תפלה של יד לתפלה של ראש, עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה” (תנחומא, בא, סימן י”ד).
לרש”י פתרון פשוט. גם לצדיקים יש יצר לנשים יפות. אף אחד לא חסין מהיצר הזה! ועל כן, מכיוון “שהנכרים בנותיהם מתקשטות במלחמה בשביל להזנות אחרים עמהם”, דברים, כ”א, י”ג – “משמע מתוך שמתגרה בה יצרו מחמת יופיה התירה לו (התורה) ובקושי..”, ע”פ גמ’ קידושין, כ”א: “ד”ה: דברה תורה”. ולי הקטן עדיין קשה. אומנם גם לצדיקים יש יצר, ופי כמה מאדם רגיל שהרי “כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו” סוכה נ”ב, אבל עדיין מדובר בכל כך הרבה גדרים שאמורים לגרום לאותו צדיק לא לרצות אותה. האם אותה תאווה ממשיכה להיות כל כך חזקה גם אחרי כל ההרחקות עד גיורה של אותה אישה שמזמן הפסיקה להיות יפת תואר?
בא אור החיים הקדוש ואומר שכל פרשת אשת יפת תואר באה למעשה להחזיר לעם ישראל נשמות של זרע ישראל שנשבו בין אומות העולם לאחר חטא אדם הראשון. במהלך הדורות חוזרות נשמות אלו לעם ישראל בדרכים שונות, הן באופן של הגרים שהתגיירו במהלך הדורות, והן באמצעות דיני אשת יפת תואר. אור החיים הקדוש מדייק שלא נאמר שהלוחם ראה “אשת יפת תואר”, אלא הוא ראה בשבייה “אשת יפת תואר”. אם כן מי שבוי כאן? האישה באופן חיצוני או נשמתה הגדולה החבויה בה? הצדיק בראייתו הפנימית נמשך אל אותה נשמה מתוך רצון להחזיר אותה הביתה – אל עם ישראל. זאת משיכה פנימית ולא מצד היופי החיצוני התאוותני. הוכחה לכך היא המצב המנוול שאותה אישה צריכה להגיע, להסיר כל סממן חיצוני של יופי.
מה נוכל לקחת מהדברים הקדושים של אור החיים הקדוש? הרב חנניה מלכה אומר שבהסבר עמוק זה ניתן ללמוד יסוד חשוב לכל מיני החלטות בחיים (בחירת אישה, ייעוד, מקצוע, עבודה וכו’). כאשר רוצים לבחון אחד מהעניינים הנ”ל, עלינו לבחון תחילה האם בחרנו באותו עניין מצד הפיתוי החומרי שהוא טומן בחובו, או מצד שהדבר עצמו הוא לטוב לנו באמת. פעולה זו נעשית על ידי שמנסים לבודד את הדברים החומריים שמשכו אותנו לאותו עניין. אם אחר הסרת הצדדים החומריים עדיין ישנו משיכה לאותו עניין, סימן שהחיבור אליו הוא נכון.
שנזכה חברים יקרים שהרצונות הפנימיים יובילו אותנו בחיים מתוך רצון מתמיד להיות מודעים לנשמה הקדושה שלנו. נשמות ישראל רוצות שלום, אהבה, שמחה, עדינות, הרמוניה וכל כוח שיזרז את הגאולה. מכאן התפילה, בפרט בתקופה זו, לריבונו של עולם שיפקח את עיננו ויכוון אותנו לשליחותנו בנחת ובשמחה רבה, אכי”ר.
שבת שלום!
ניסים בית מדרש “ישמח משה באור פניך”.