הרב עומר שפס, יועץ זוגי ורב משיב במכון פוע”ה
אנו עומדים כבר בעיצומו של חודש אלול – חודש הרחמים והסליחות. כל יהודי משתדל להתעורר, לבחון את דרכיו, לראות במה הוא טעון שיפור וגם אילו מעלות שיש בו – עליו לשמר.
הספרדים כבר החלו להשכים לומר סליחות מדי יום, והאשכנזים יצטרפו אליהם החל ממוצ”ש פרשת כי תבוא, שבוע וחצי לפני ראש השנה.
אחד הנושאים המשמעותיים במסגרת יחסי המשפחה בכלל והזוגיות בפרט – הוא בקשת הסליחה וההתפייסות.
בבקשת סליחה ישנם היבטים הלכתיים כמובן, כמפורט בפוסקים, אך ישנם גם היבטים תקשורתיים-נפשיים.
בכל מערכת יחסים עלולות להיווצר פגיעות או העלבות בין אם האדם התכוון לכך ובין אם יצא תחת ידו בשגגה. כמעט בלתי אפשרי לייצר מציאות ‘סטרילית’ נקייה ללא כל פגיעה אפילו בשוגג, ולכן פשוט וברור שיש להשקיע מחשבה והתכווננות על דרכי ההתפייסות הנכונים.
ראש וראשון לכך הוא ההכרה והתודעה שאני אחראי על מעשיי ודיבוריי, ולא גורמים חיצוניים או ‘התרחשויות’, ‘היא התחילה’ וכד’. נכון שהתרחשויות שונות והתנהגויות שונות של בן הזוג יכולות ‘להצית’ אותנו, ולהוות ‘טריגר’ הפעלה להתנהגויות לא ראויות מצדנו, אך בסופו של דבר, אנו בעלי בחירה חופשית כיצד להגיב ועלינו לקחת אחריות על עצמנו, ולהתגבר על הקושי שבדחף המתעורר להגיב בצורה לא מושכלת ולא נכונה.
אמנם, גם לאחר שאדם מכיר ולוקח אחריות, ובא לפייס את השני, עליו ללמוד איך לפייס, באיזה אופן. במילים אחרות, נשאלת השאלה – כיצד מבקשים סליחה?
יועץ הנישואין והסופר, ד”ר גארי צ’פמן מארה”ב, מגדיר חמישה סוגים של בקשת סליחה, שכל אדם ממנו מבקשים – עשויה להתאים לו דרך אחרת וסוג אחר:
- הבעת חרטה: “אני מצטער. כואב לי שזה קרה. עצוב לי שסבלת”.
מי ששפה זו מדברת אליו, רוצה לדעת שאכפת לכם, שכואב לכם על הפגיעה, שהרגש כאן בתמונה.
- לקיחת אחריות: “טעיתי. מה שקרה הוא אחריות שלי. הייתי צריך לפעול אחרת. הייתי צריך לדעת ולהבין”.
מי שזו השפה המתאימה כלפיו, רוצה לדעת שהבנתם לעומק. אתם מבינים מה היה, אתם מכירים בכך שעשיתם זאת. זה לא ‘מצטער אם נפגעת’. זו הכרה ברורה בכך שאכן התרחשה פגיעה ושזה באחריות המבקש.
- פיצוי: “איך אני יכול לפצות אותך? מה יעזור? מה ישפר את המצב?”
דוברי שפה זו מחפשים פן מעשי יותר. לא רגשות/מילים. עשית משהו שפגע, כגון פספסתי ולא התייחסתי ליום ההולדת של בן הזוג? אפצה ואערוך התייחסות כעת, אף מעולה יותר ממה שהייתי עושה בתחילה.
- הבעת רצון אמיתי לשינוי מעתה: “מה שעשיתי היה לא טוב, ולא אחזור על כך יותר”. “לא אשכח יותר לעשות עבורך כך וכך”.
- בקשת מחילה ישירה: “אנא, סלחי לי. אני מבקש את סליחתך. האם תמצאי בליבך מקום לסלוח לי?”.
דוברי שפה זו מדגישים את פעולת הסליחה. מי שנפגע זכאי לקבל את הבקשה הזו למחילה.
פרק הקובע מקום לעצמו הוא כיצד לקבל סליחה. אך עוד חזון למועד….בינתיים, מומלץ לשוחח עם בן הזוג על דרך הסליחה המתאימה לו, ו’להתאמן’ על כך יחדיו.
והקב”ה יסלח לנו על חטאותינו וייתן לנו שנה טובה שמחה ומתוקה.