שרית אסולין, מנחת סדנאות ומאמנת אישית בשילוב קלפים השלכתיים
“35 שנה אנחנו ביחד, הוא אדם טוב, אבא טוב וסבא נפלא ומפנק, אף פעם לא רבנו, באמת שאין לי תלונות… אבל בשנים האחרונות מאז שהקן התרוקן ופתאום לכל אחד מאיתנו יש יותר זמן לעצמו ומשהו קרה לזוגיות שלנו. כל אחד נשאב לעניינים שלו בעולם שלו ולפעמים נדמה לי שאנחנו ‘שינינו ביחד אבל כל אחד לחוד’…”
“תני לי דוגמא” אני מבקשת.
“יש הרבה” היא עונה בעצב וחושבת לרגע “נוסעים יחד, לא משנה אם זו נסיעה ארוכה או קצרה הוא בתוכנית החדשות ברדיו ואני שקועה בספר שלי, בנייד או בתהלים. במקרה הטוב מחליפים משפט או שניים וגם זה בנושא טכני כלשהו”.
“ומה היית רוצה שיהיה בנסיעה הזו?”
היא ממהרת להשיב “שננצל את הזמן לשחנ”ש, להתעניינות אחד בשני, שזה יהיה זמן איכות. אבל נראה כאילו נגמרו לנו נושאי השיחה המשותפים”.
שתיקה.
“את יודעת מה כואב לי באמת? זה שזה כאילו לא ממש איכפת לי והספר באמת יותר מעניין אותי מלדבר איתו ובכלל אין לי חשק לדיבורים.”
שתיקה כאובה
“זה נורמלי? נראה לך שיש מה לעשות?” שואלת ולחלוחית חשודה בעיניה.
בהחלט נורמלי. הילדים עוזבים את הבית ולנו מתפנה זמן לעצמנו ופתאום מתגלה בפנינו עולם שלם של דברים מופלאים שקודם בקושי חלמנו עליהם. יש לנו זמן ללמוד דברים חדשים, לטפח קשרים חברתיים ישנים או חדשים, אולי קרירה חדשה ולפעמים כל הטוב הזה שואב אותנו ומשאיר את בן הזוג שלנו מאחור, מחוץ לעניינים. וכן, גם לו יכולים להיות עכשיו עיסוקים חדשים ואיכשהו אנחנו מוצאים את עצמנו יותר עסוקים בעצמנו ופחות ב’ביחד’ שלנו.
זהו שלב בחיים שהזוגיות שלנו מקבלת גוון חדש ובהחלט מצריכה תשומת לב והתייחסות מחודשת.
זה טבעי, אבל לא חייב להיות כך. הבחירה בידינו איך תראה הזוגיות שלנו בעידן הקן התרוקן.
ביקשתי מחן לבחור קלף שמייצג את הקשר של עם האיש שלה, כפי שהיא חווה אותו היום. חן בחרה בחבל מתפצל שקושר אוניה למזח והסבירה את בחירתה “יש את הבית, הילדים האתגרים שעברנו יחד, החוויות המשותפות שצברנו במהלך השנים, הם האונייה – זו ספינת חיינו, ממנה יוצא חבל אחד. ככה היינו 30-32 שנה בראש אחד, הרבה עניינים משותפים, המון חוויות משותפות. נכון, אולי הרבה מזה היה סביב הילדים וצורכי הבית, אבל בחוויה שלי זה איחד ביננו”.
היא חוזרת להביט בקלף.
“את רואה” היא מצביעה על המקום בחבל שבו הוא מתפצל לשנים “בערך אחרי החתונה של הבת הצעירה, הבית התרוקן לגמרי במהלך השבוע. אני הלכתי ללמוד הום סטייליג שחלמתי עליו המון זמן והוא פתאום מתעניין בנדל”ן ומשהו קרה שם, תחומי העניין השתנו וכאילו החבל הקושר הפך להיות שני חבלים מקבלים. נכון, עדיין שואפים ומובילים אותנו לכיוון כללי דומה אבל נקודות המפגש הולכות ופוחתות.”
“תסתכלי שוב על החבל הזה מה עוד את רואה בו?”
“הוא נראה מתוח וחזק. כן, הוא נראה לי יציב”
“ולמה זה, לדעתך?”
לפתע חיוך מאיר את עיניה “כי הוא קשור למזח. והמזח הזה הוא 35 שנים של זוגיות יציבה וטובה. פתאום זה מרגיש לי פחות מבהיל. אני מרגישה שיש תקווה”.
יחד בדקנו מה יש במזח שלהם שהופך אותו ליציב ואיך ניתן לשמר את יציבות הזו.
חן הבינה שאינה רוצה לוותר על תחומי העניין החדשים וחשוב לה בהחלט המרחב החדש שלה. באותה מידה חשוב לה לכבד את המרחב החדש של בעלה ולפרגן לו אותו ויחד עם זאת היא רוצה ובוחרת ליצור עוגנים משותפים – בזמני מפגש קבועים מראש כדי לוודא שיגיעו למזח ביחד קרובים זו לזה.
לחן גם היו שפע של רעיונות כמו: קפה משותף בבוקר (בלי הניידים או העיתון הבוקר) שבו יש התעניינות ושיתוף בתוכניות, התלבטויות, זה זמן טוב כבר אין את הלחץ של הבוקר והיא בהחלט יכולה להכניס את הקפה דייט הזה לטקס הבוקר שלה. חן גם רוצה לסיים את היום במפגש זוגי כזה והביעה רצון ללכת לישון באותה שעה ביחד עם בעלה ולנצל את הזמן הזה לשיתוף אינטימי בחוויות היום, לתת זמן ומקום להביע רגשות, חששות והכי חשוב מבחינתה לא הולכים לישון בלי חיבוק.
“אני יכולה לצלם את הקלף?” שאלה “אני רוצה שיזכיר לי את החבל שקושר אותי למזח”.
שרית אסולין, מנחת סדנאות ומאמנת אישית בשילוב קלפים השלכתיים
יוצרת קלפי “קשרים וחיבורים”, “החופש להיות”, “עושה שלום בתוכי” ו”הצעד הבא”
054-4200537
טור נחמד ורלוונטי
אך נראה שפוספס משהו.
הוא בנדלן והיא בעיצוב בתים.
נראה לי תחומים מאד קרובים ומשיקים המאפשרים בניית מרחב לזוג להחליף חוויות ידע וכד ומה