אנו נמצאים סמוך לחנוכה. בחנוכה אנו פוגשים באופן בולט את הפן הביתי, המשפחתי. שהרי, נאמר לגבי הדלקת נר חנוכה: ‘מצוות חנוכה – נר איש וביתו’ (גמרא שבת כ”א, ב’), כלומר שמעיקר הדין היה מספיק להדליק נר אחד כל יום, לכל בני הבית.
מיוחדת היא מצווה זו שנצטווינו בה להדליק בהקשר של ‘בית’. אין מדובר במצווה שתתקיים על ידי אחד מבני הבית באיזו ‘פינה’ שלו, כדבר פרטי, אלא ההדלקה תהא במקום מרכזי ב’בית’ דווקא, וגם באופן בולט כלפי חוץ, בבחינת ‘פרסום הנס’ למשפחה וגם לאנשים המהלכים ברחוב מחוץ לבית. הפוסקים דנו אם למי שאין בית יש חובת הדלקה, וכן למי שנמצא מחוץ לבית בשטח פתוח (בצבא וכו’).
מה נוכל ללמוד מכך?
כשאנו מתבוננים במערכת החיים שלנו בבית ובזוגיות, אחד הדברים החשובים הוא ה’בקרה’ ביחס לערכים אותם אנו רוצים להופיע בבית. יש ערכים שנותנים להם מקום ופועלים מתוכם בעשייה חיובית, כל אחד בעצמו, בבית או מחוצה לו, שזה דבר חשוב מאד כמובן. אך, למעלה מזה יש את המקום הזוגי-משפחתי הפועל להופעת ערכים שונים במציאות.
לדוגמא – הירתמות משותפת של בני הזוג או של הילדים לעשיית חסד (כגון סיוע למשפחות מגוייסים, מה שב”ה קיים הרבה בשנה האחרונה בעת המלחמה, או חסדים אחרים), היא עמוקה יותר, משמעותית יותר, ומקיפה יותר, מאשר מעשה חסד פרטי שרק אחד מבני המשפחה עושה. גם אם התוצאה תהיה לעיתים זהה מצד ה’מקבל’ (כגון שמשפחת מגוייסים קיבלה ארוחה חמה..), עדיין יהא הבדל מצד ה’נותן’. כלומר, כשבני הזוג או כלל המשפחה עושים חסד או שותפים להופעת ערכים חיוביים אחרים – הם משפיעים ופועלים לטוב קודם כל על עצמם. הם מתרוממים, נהיים אנשים ‘כלליים’ ואציליים יותר, ומתקשרים ומתחברים אל ה’נצח’ ואל היסודות הרוחניים המקיימים את המציאות. בכך, הם ‘מזינים’ ומייצבים את המערכת המשפחתית שלהם.
בהדלקת נרות החנוכה, הבית ויושביו ‘משדרים’ את האמונה בקב”ה, את ההודאה על חסדיו, את היות הבית מקושר לערכי הנצח האלוקיים ואת השותפות בהופעת ערכים ואידיאלים בתוככי המציאות הארצית.
מתוך כך ננסה לחשוב – אלו ערכים ואלו אידאלים היינו רוצים להופיע כמשפחה? במה אנו רוצים לתרום לקידום המציאות והטבת מצבו של עם ישראל? נחשוב, ואחר כך ננסה ליישם.
‘וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול’.