בזמני מתח במשפחה, לפעמים אנחנו ההורים נוטים לחשוב שילדינו מקלים ראש במתח ובכעסים בינם לבין עצמם.
במיוחד כאשר מדובר באחים שמעמידים פנים של “עסקים כרגיל” אחרי מריבה.
בפרשת מקץ נאמר;
*”וישתו וישכרו עמו”(בראשית מג לד)*
*ומיום שמכרוהו לא שתו יין , “ולא הוא שתה יין , ואותו היום שתו.” (רש”י, ע”פ שבת קל”ט )*
גם אחי יוסף לכאורה חזרו לשטף החיים אחרי אסון מכירתו. עסוקים לאורך השנים הארוכות, בנישואין, בגידול ילדים, בפרנסה, ולאחרונה בהתמודדות מתישה עם רעב כבד.
מי בכלל זוכר את יוסף? למי , חוץ מיעקב אבינו, עדיין יש מקום בלב לבן האובד?
חז”ל מדוייקים מתוך הפסוק, שהכאב על קריעת האח מפעם בהם בעוצמה.
הם נמנעים משתיית יין לאורך 22 שנה.
ובדיוק כמותם נוהג גם יוסף!
הורים אהובים, לפני שתתייאשו מיחסי הילדים
בבית, זכרו:
אפילו שבר עמוק, משאיר אחים מתגעגעים ומצטערים, הכמהים למפגש מרגש שיאחה אותם חזרה.
“וישתו וישכרו עמו”(בראשית מג לד)
ומיום שמכרוהו לא שתו יין , “ולא הוא שתה יין , ואותו היום שתו.” (רש”י, ע”פ שבת קל”ט , א’).