בפרשתנו “מקץ” אנו ממשיכים לפגוש את יוסף, אלא שהפעם מתרחש שינוי מפתיע בעלילה. מנער קטן, אח דחוי ועבד יוסף עולה ומגיע לדרגה הבכירה של המשנה למלך במצרים. יש לו הכל – כסף, כבוד, בית נאה, אישה נאה וגם ילדים. לילדיו קורא יוסף מנשה ואפרים. פירוש השם מנשה הוא: “כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי”,ופירוש השם אפרים הוא: “כי הפרני אלוקים בארץ עניי.
‘נשני’ פירוש ‘שכחה’. יוסף הצדיק אומר כביכול: ריבונו של עולם, תעזור לי לשכוח את בית אבי. ברור שיוסף הצדיק לא מבקש לשכוח את התורה והמידות הטובות שלמד בבית אביו, גם לא את משפחתו, יוסף מבקש לשכוח את ה’עמל’, את הרע, את הכאב, את הצרות. יוסף הצדיק לא רוצה להעמיד את אותם רגעים שחורים לנגד עיניו ולהיזכר בהם תמיד, הוא מבקש מהקב”ה שיתן לו את הכח למחוק אותם מזיכרונו. אז הוא יוכל להתמלא בכל הרגעים היפים והדברים הטובים שהיו חלק בלתי נפרד מחייו, הם יעניקו לו כח ועוצמה, אור וטוב. רק כך אפשר גם ב”ארץ עניי” לפרות ולרבות, להצליח להתקדם ולבנות.
הדרך ל’הפרני’ עוברת דרך ‘נשני’, אם רוצים לחיות חיים בריאים ואמיתיים צריכים להתנתק ולהשאיר מאחור את כל הצרות, לשמוח בטובות, וכך להתעלות.
גם בין בני הזוג נארג שטיח ענק של מקרים שמורכב מאין סוף אירועים, חלקם טובים וחלקם פחות. בשביל לנהל מערכת זוגית שמחה ובריאה עלינו לנסות לשכוח מכל אותן מעידות ולהתמקד בטוב, למחוק את מה ש’לא’ ולהבליט את מה ש’כן’.
כל אחד מבני הזוג מגיע לזוגיות עם מערכת ערכים שלו. מריבות בזוגיות הן בלתי נמנעות, אבל הן לא חייבות להוציא את הרע משני הצדדים ולכרסם במערכת היחסים.
לפעמים דווקא להפך, ויכוח טוב יכול להביא לצמיחה של הזוגיות.
מכיוון שכך, במקום לנסות למנוע את העימותים, עדיף ללמוד ולתרגל את אומנות הויכוח ולהשקיע בבניית תקשורת מקרבת. ויכוח יכול להתנהל בטעם טוב ואפילו לעודד מיומנויות של יישוב חילוקי דעות, קבלת ביקורת, הכלה והאזנה לאחר.
צריך לזכור שמריבות על עניינים קטנוניים לכאורה, הן לפעמים ביטוי לקונפליקטים עמוקים בין הצרכים, הרצונות וההעדפו/ת של שני הצדדים. גם אם לא ניתן לפתור את כולם, חשוב שכל אחד מבני הזוג ידע להביע את צרכיו וגם לעמוד על שלו ויחד עם זאת להקשיב לצרכים של הצד השני.
דו שיח בונה, הוא כזה שיוצאים ממנו בתחושה חיובית. לא הניצחון בוויכוח חשוב, אלא האופן שבו הוא השפיע על מערכת היחסים. האם הוא תרם להקשבה והכרה ברגשות הזולת או הידרדר לפגיעה והטחת האשמות.
ברגע אחד יכול הויכוח להסלים ולהיפך לזירת קרב בו יש רק את הנרטיב שלי, צרכים שלי פגיעה שלי. ואם גם הדציבלים עולים, לרוב גם קרוב אבדן השליטה על המילים והמשפטים הנפלטים מהפה..
מה לא לעשות בויכוח?
מסביר הפסיכיאטר ד״ר פרדריק ניומן איך לא להתווכח: לא כדאי לרתום את העימות לביסוס של שליטה בבן הזוג, לא להשתמש בכינויים פוגעניים, לא לאיים! (לא באלימות פיזית או רגשית) לא לשלוף אירועים מהעבר לצורכי ניגוח, לא לתקוף את אישיותו של בן הזוג ולא להשוות אותו לבן משפחה בלתי אהוד (“את מתנהגת בדיוק כמו אימא שלך”).
רגע לפני הויכוח:
לבחור בקפידה על מה נלחמים ועל מה לא. לא כדאי לצאת לקרב על כל דבר או לבזבז אנרגיות נפשיות על נושאים זניחים..
אודות הכעס…
לרגש זה יצא לו שם רע (כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה) אך כעס במינון הנכון יכול להיות מועיל.
“בדומה לצחוק ולאהבה, הכעס הוא ביטוי אותנטי לרצונותינו ולצרכינו. הכעס מגן עלינו. הוא מאותת שמישהו מסיג את גבולותינו, פוגע ברגשותינו, או מאיים על משהו שחשוב לנו. הוא מנחה אותנו, הופך אותנו ערים לזכויותינו ודוחק בנו להיות אסרטיביים ולכן חשוב שנכיר בכעס ונביע אותו”. עילי קרלין, פסיכולוג.
הימנעות מעימותים בזוגיות, יכולה לדבריו, לנבוע מפחד מההרסנות של הכעס למערכת היחסים, אבל בטווח הארוך, היא תדכא את האינטימיות הזוגית, התשוקה ואת היכולת לאהוב..
איך לריב נכון?
שני כללים מאד פשוטים, אחד הוא עשה- הקשבה, הכלה, דיבור ישיר, להישאר ממוקדים וכל דבר טוב אחר שברצונכם להביא.
לא תעשה- בעיני זה הכלל החשוב ביותר היא ההימנעות מביקורתיות והאשמות, בוז, הגנתיות והתעלמות. אל תאפשרו להתנהגות מזלזלת ופוגענית לנכוח בויכוח.
ועוד טיפ מתוק- הגעתם לפיוס? חגגו אותו, תשמחו בהבנות החדשות ובקומה החדשה של הזוגיות! צאו לדייט או לבילוי ששניכם אוהבים! תחגגו את החיים היפים בזוגיות😊