יעקב אבינו מוצא עצמו לבוש בכיסוי לא נח, תרתי משמע: אמו מלבישה אותו, אדם מבוגר, בבגד דמוי כבש שעיר,על מנת לרמות את אביו.
זהותו האמיתית, איש תם, מכוסה. גופו הטהור מכוסה.
כאשר שפת דיבורו העדינה, רווית ביטויי האמונה פורצת מתוך הכיסוי, מגיע יצחק למסקנה: הקול קול יעקב,והידיים ידי עשיו.
אם תרצו, כאן מסכים יצחק לשתף פעולה עם ההצגה כלפי חוץ והכיסוי של מה שבפנים.
וזה התרחש ,לא לפני שריח הניחוח של גן עדן, הבוקע מפנימיותו של יעקב,עלה באפו של יצחק.
בתמורה, יקבל יעקב עוד מעט כלה אחת בכיסוי של כלה אחרת….
עם ישראל צומח וניצל מכלייה , ובתהליך היווצרותו, ההתרחשות העיקרית קורית במרווח שבין הפנים המכוסה, למציאות החיצונית הפחות חשובה.
למה?!
בשנה שחלפה הופתענו, לגלות שהנוער הגיח מתוך הכיסוי השעיר, והנה אריות טהורים .
הפנימיות עלתה לאין ערוך על מה שנגלה לעין השטחית.
בבואינו לחנך מתבגרים, הכיסויים והעטיפות רבים מאד. קל להתבלבל, קל לטעות.
מי שמתאמץ להריח את ריח הפנים המכוסה, מגלה שבפנים יש גן עדן.
השבת בע”ה נברך את כסלו, החודש שבו נלחמים כדי להגיע אל פך השמן הטהור, ולברר מה אור ומה חושך.
נלמד לא להתבלבל בין גלויי חושך חיצוניים, לבין האור הפנימי השמור שלנו.
מי שמבין שגם כאשר הידיים נראות כידי עשיו, באמת ברוך הפנימי הינו אך ורק קול יעקב, ימצא דרך בונה לכוון את הידיים לעשייה חיובית, ויקווה נחת כאשר המערביות הטהורה תבקע בגלוי לבסוף מהמעטה.