בית וגבולות
בסוכות אנחנו יוצאים מהבית לסוכה, לבית ארעי. כמה סימבולי השנה. כל כך הרבה משפחות עזבו את ביתם הקבוע ועברו לבית ארעי, זמני, מבלי לדעת לכמה זמן. הביטחון מתערער והיציבות בחיים הופכת לפתע לדבר שעשוי להשתנות ברגע. הבית שלנו, על ארבעת קירותיו המוצקים והיציבים מסמלים עבורנו ביטחון. כאשר אנחנו רוצים להעניק לילדנו ביטחון, נחשוב רגע על אותם קירות שאפשר להישען עליהם, על המקום התחום והמוגן ששומר עלינו ונשווה את זה לגבולות שאנחנו מציבים לילדים שלנו. נדמיין גג שטוח בגובה שש קומות, האם נאפשר לילדנו לשחק שם? סביר להניח שלא. נדאג למעקה מספיק גבוה ויציב שיגן עליהם. אני אוהבת להקביל את המעקה בגג לגבולות בחינוך. הביטחון שאנחנו רוצים להקנות לילדנו תלוי באותם גבולות, באותה מסגרת יציבה וגבוהה מספיק, אך לא גבוהה מדי, כך שיוכל ליהנות ולחוות את העולם בהתאם ליכולות המתאימים לגיל שלו.
כאשר אנחנו מציבים לילדים גבול, אנחנו פועלים מתוך התפקיד ההורי, ללמד מה מותר ומה מקובל וגם מה לא מקובל. לרוב כשילד “עובר את הגבול” הדבר מעורר בנו כעס, ואז התוצאה היא שהצבת גבול הופכת להיות אקט שמלווה במתח שיוצר מרחק בינינו לבין הילד. מה שלעיתים קורה זה, שאנחנו נמנעים להציב גבולות, בגלל החשש לפגיעה בקשר, ומאפשרים דברים מתוך וויתור ולא מתוך רצון אמיתי לאפשר את הדברים. אפשרות אחרת היא שכל הצבת גבול הופכת לאקט של כעס, שמפריד בינינו לבין הילד ומייצר פרידה רגשית. במקרה כזה אנחנו באמת מייצרים פגיעה בקשר. חשוב שנזכור שלגדל ילדים זה מעבר לחינוך מה מותר ומה אסור. ילדים גדלים במסגרת וסביר להניח שכאשר הם עוברים גבול הם כבר יודעים שהם עושים משהו שאסור. כשאנחנו מציבים גבולות יש לנו אפשרות לתת לילדים שלנו יותר. ללמד אותם להתמודד עם מציאות שלא עובדת, להסתגל, לתת להם אפשרות ללמוד להתגמש, לחפש דרך אחרת.
הצבת הגבול מאפשרת לנו ללמד את הילדים שאנחנו דמות בטוחה להתפרק עליה, בסיס יציב ובטוח לקשיים הרגשיים שלהם. אנחנו רוצים להיות עבורם דמות שמכילה את הקושי ולא מאבדת וויסות כשהם מתפרקים.
אז איך עושים את זה? במקום להציב את הגבול ולעמוד עם הגבול מול הילד, אנחנו נשארים לתמוך בילד ולעזור לו להתמודד עם התסכול שמתלווה לגבול. אנחנו לצידו ולא נגדו. לא מוותרים, אבל גם לא כועסים. למרות שאנחנו אלה שמציבים את הגבול, אנחנו גם אלה שמחבקים ומנחמים על הקיום של הגבול ועל התסכול מכך שהגבול קיים.
חשוב לזכור ולהאמין, שכשם שהגבולות של הבית שלנו נותנים לנו ביטחון, כך הגבולות בחינוך. הקירות שלכאורה תוחמים אותנו ומגבילים את יכולת התנועה שלנו, הם אלה שמעניקים לנו את ההגנה והיכולת לצאת ולהתנסות בעולם הגדול מתוך תחושת הביטחון וההגנה.
יהי רצון שנזכה לבית בטוח ומוגן, בית מלא בטוב גשמי ורוחני ושנזכה לראות את כל אחינו מוגנים ובטוחים בביתם שלהם בקרוב ממש.