אבינו מלכנו

אחת התפילות המשמעותיות ביותר של ראש השנה היא ‘אבינו מלכנו’.

במידה מסוימת זו תמצית החוויה של ראש השנה. היא מתחילה בחרטה על חטאים, וממשיכה עם בקשות לפרט ולכלל לקראת התחלה חדשה. התפילה הזו היא בגדר ‘הכל כלול’ ומשמעותית ביותר בחוויית תפילת החג.

ראוי והגיוני שהתפילה הזו מכוונת אל ה’מלך’.  המלך הוא כל-יכול, ואנחנו מכירים בכך שמלך מלכי המלכים מנהל את העולם. הוא גוזר מה יהיה עלינו בשנה הקרובה.  עם זאת, איננו מתייחסים אליו רק כ’מלך’; אנחנו גם מציינים שהוא ‘אבא’.

כשאנחנו ילדים קטנים ותמימים, אנחנו תופסים את אבא ואמא כ’כל יכול’.  בעינינו התמימות הם במעמד נשגב ומרומם.

ואז אנחנו גדלים, לפעמים בטוחים שאנחנו יודעים טוב יותר,  ולעיתים הופכים ביקורתיים ושיפוטיים…

אבל…

עצם קיומנו בעולם נובע משותפות בין ההורים לריבונו של עולם, ולא עולה על הדעת לשפוט או לבקר אותו.  באותה מידה, בעצם מתבקש שנשמור על יחס דומה כלפי ההורים שלנו.

ראש השנה זה פתיחת דף חדש; במובן מסוים, זה להיוולד מחדש. לחזור למקום התמים והטבעי של הילד המעריץ את הוריו.

תחזרו להיות ילדים בראש השנה. כי לפעמים, חזרה אחורה היא הדרך הטובה ביותר ללכת קדימה, ויהי רצון שזה יוביל לשנה טובה ומבורכת. תחל שנה וברכותיה.

******

ובנימה אישית – עם מאמר זה אני מסיימת (אולי רק בינתיים…) תקופה שזכיתי לפרוס את משנתי בענייני הורות. אני מודה למערכת שאפשרה זאת, ולכם הקוראים  – בתקווה שסיפקתי לכם תובנות וחומר לחשיבה.  אם יש לכם תגובות, תובנות או שאלות מוזמנים ליצור קשר.

כתיבה וחתימה טובה!

חגית

לתגובות – 050-7710804, chagit@chagit.co.il