סבלנות, סבלנות וסבלנות

הרב עומר שפס, יועץ זוגי ורב משיב במכון פוע”ה

“עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה” (ישעיה נ”ד, י”א) – כך נקרא בתחילת הפטרת השבת הקרובה, במסגרת 7 הפטרות הנחמה אותן אנו קוראים בתקופה זו שלאחר תשעה באב.
כנסת ישראל מרגישה שעדיין לא הגיעה לתנחומים מלאים (יעויין בפרשנים). האמת היא שכאשר חושבים על כך, באמת לא פשוט להתנחם. אדם שנפטר לו קרוב משפחה וכיו”ב, לפעמים מתקשה מאד להתנחם. החיסרון שהוא חווה הוא מתמשך וגלגל המציאות לא חוזר לאחור והמנוח לא קם לתחייה, עדיין…אם כך, איך ינוחם?
המפתח להבנת עניין הנחמה מצוי בפיתוח ‘מבט של אמונה’ הרואה את התהליכים העכשוויים כחלק ממארג גדול ורחב יותר.
הקב”ה מוביל את עולמו בתהליכים של אלפי שנים, כשכל דור הוא חוליה אחת מתוך המהלך הגדול. אנו ‘כאן ועכשיו’ משמעותיים וחשובים, אבל עדיין אנו רק ‘חלק’. הקב”ה הוא טוב ומיטיב ובמבט כולל גם הנדמה לנו כרע, הוא טוב ומצמיח ברכה, גם אם קשה לנו עדיין להבחין בכך. “יש תכלית לכל רעה שתבוא ממנה טובה עצמית, ויתרון הטובה תהי’ ניכרת לשעתה כשתבוא איך היא נעלה דווקא מפני שבאה ע”י הרעה שקדמתה…” (הרב קוק זצ”ל, עין אי”ה-ברכות א’, ה’, ק”א).
הנחמה היא וודאית. לא לחינם כותב הרמב”ם (הל’ אבל י”ד, א’): “מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם לְבַקֵּר חוֹלִים וּלְנַחֵם אֲבֵלִים…”. אם זו מצווה, זה אומר שטמונה כאן משמעות עמוקה ויש כאן וודאות ש’יש נחמה’, ואין זה סתם מעשה ניחומים ‘מעושה’.
אלא, שכאמור, נדרש מבט של אמונה. ניתן לכנות זאת גם ‘סבלנות’ במשמעות העמוקה שלה – התבוננות רחבה על תהליכים כוללים ומתן אמון מלא שהטוב יופיע ויתגלה, גם אם לאחר זמן רב.
בהקשר הזוגי-משפחתי שלנו, נציין שפעמים רבות אנו חווים בחיי ה’יומיום’ מתחים ולעיתים אף משברים לא פשוטים, שגורמים לנו לכאב ולצער ואנו שואלים את עצמנו האם יש תקווה, האם נוכל אי פעם לנהל חיי משפחה בריאים ושמחים כפי שהיינו רוצים שיהיו (וכפי שנדמה לנו שיש למשפחות אחרות…).
על כך יש להשיב – ראשית כל, עצם תחושת הפער בין המצב המצוי למצב הרצוי – כבר מראה על שייכות מסוימת למצב הרצוי…תחושת הפער היא תחושה בריאה שמאפשרת לנו תמיד לשאוף למעלה ולהתקדם.
בנוסף, כמובן שמה שאפשר לעשות מבחינת ‘השתדלות’ – יש לעשות. בין אם זה בהתגברויות – אפילו קטנות – יומיומיות, לדבר טוב ולראות בעין טובה את בני המשפחה, להתגבר על דחף להעיר ולבקר, ובין אם זה אומר לגשת לאיש מקצוע לייעוץ זוגי/משפחתי וכד’.
ועל הכל – כמובן כמובן להתפלל על זה.
כשבאופן כללי השאיפה טובה, ההשתדלות טובה וגם פונים בתפילה לקב”ה – פשוט יש לפתח את האמונה והסבלנות שהטוב בדרך והוא יגיע ויופיע יותר ויותר. עיכובים בדרך הם נורמליים, וכל עוד הכיוון הכללי הוא חיובי, סימן שאנו בדרך הישרה.
שמעתי פעם מהרב יהושע רוזן זצ”ל, לאחר שהתארסתי, שאימו ע”ה הייתה אומרת שבבית ובזוגיות צריך 3 דברים בלבד – ‘סבלנות, סבלנות וסבלנות’….