הדסה כהן- מנחת הורים וצוותים חינוכיים
“…באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא…אפס כי עז העם היושב בארץ…” (במדבר י”ג, כ”ז-כ”ח)
אני גדלתי בבית מאוד מיוחד. בית שרואה טוב. בית שמחנך לראות את הטוב שבאדם ובסיטואציה. לההורים שלי לא היתה ילדות פשוטה וגם הגידול שלנו, משפחה ברוכת ילדים, כעולים חדשים, ללא תמיכה ועזרה ממשפחה מורחבת, היתה אתגר לא פשוט. ובכל זאת, העין הטובה קיימת תמיד, עד היום. תודה לכם הורים יקרים על כך!
ראיית הטוב היא תכונה ששלא ספק מהווה מתנה עבור אלה שמחזיקים בה. אדם שמסוגל לראות קודם כל את הטוב שבאדם איתו יש לו אינטראקציה, יוכל לראות את הצדדים האחרים של החיים שלו עצמו. בכל מצב תהיה לו היכולת להבין את האדם שמנגד, את הדעה ההפוכה משלו והוא יהיה מסוגל לקבל, גם אם לא להסכים. במצב כזה החיכוכים מעטים יותר, הקבלה גדולה יותר והאדם נמצא בשלוות נפש. אם התכונה הזו חשובה בעינינו ואנחנו רוצים שהילדים שלנו יפתחו את היכולת להיות בעלי עין טובה ויהיו בעלי יכולת לראות טוב, הדרך מתחילה בכך שנראה את הטוב שבהם.
יצא לכם לראות את הילד שלכם מתפרע? יוצא מהכלים? שופך, זורק, מרביץ, מפרק? האם יצא לכם לעצור ולחשוב למה? למה הוא התנהג ככה?
אם נעצור ונשאל באמת את השאלה הזו, אולי נגלה שיש לה תשובה. אני רוצה להכליל ולהאמין בכל הלב, שמתחת לכל התנהגות של הילדים שלנו (ושלנו) יש כוונות טובות. והכוונה היא לא טוב מול רע לפי אמת המידה שלנו, אלא רצון כנה ואמיתי שיהיה טוב לנו ולכולם. נקודת המבט של בני האדם לא תמיד דומה ולכן הכוונות הטובות של אדם אחד יראו לעיתים בעיני אדם אחר ככוונות רעות. הכוונה אינה שילד רוצה לחבק את אחותו ובטעות דוחף אותה, או רוצה לשחק עם חבר ובטעות מכאיב לו. חשוב להבין שהוא לא דחף מתוך הכוונה להכאיב ולהזיק, אלא מתוך כוונה טובה אחרת, מנקודת מבטו. אולי כדי לשמור שהמגדל שהוא בדיוק בונה לא יתפרק. אולי כדי להרגיע עצבים מתוחים שלו. ההתנהגות לא נובעת ממחשבות רעות אלא ממקום פנימי טוב ביסודו.
בסביבה שלנו, יש נטיה להסתכל יותר על המעשים ופחות על הרגשות ועל מה שקורה מתחת לפני השטח ולא נראה כלפי חוץ. ילדים בגילאים הקטנים הם עדיין יצורים אגוצנטריים שקוגנטיבית מסוגלים לראות רק את עצמם ומאמינים שכל דבר שמתרחש קשור אליהם ובהם. נשאל את השאלה: האם הכוונות הטובות נותנות הצדקה למעשים “לא טובים”? ממש לא. יש קבלת רגש, אבל לא בהכרח קבלה של המעשה. הבנה לצד הכוונה. אם ננסה להסתכל ולחפש את הכוונה הטובה מאחורי המעשים, יהיה לנו קל יותר לגלות חמלה, להירגע ולהגיב לרגש ולצורך של הילדים שלנו ולא רק להתייחס להתנהגות שלעיתים מוציאה אותנו מדעתנו. ננסה לראות את הילדים שלנו בעיניים טובות ונחפש את הכוונה הטובה. זו הדרך שלנו לזרוע ערכים בילדים שלנו, ולפתח בעצמם את היכולת לראות את הטוב שבאדם ובמצב, בתקווה שהילדים ילמדו בהדרגה לזהות את הכוונה לפני שהאינפולסביות תתפרץ בצורת התנהגות לא רצויה. כמובן שנדגיש תמיד את האמונה שלנו בכוונה הטובה של הילד, ננסה לזהות ולהבין את הרגש שנמצא מאחורי ההתנהגות ונכוון להתנהגות רצויה.
מי יתן ובתקופה מאתגרת זו בה נמצא העם היקר שלנו, ננסה לזהות כוונות טובות, נסתכל על האחר בעין טובה ונלמד לקבל את האדם, גם אם לא את דעתו, כאדם טוב מיסודו.