דרך

הרבנית רחל וינשטיין, מרצה בבית המדרש “באור פניך”
חודש אייר הוא חודש הדרך,
ופסח שני הוא היום של מי שהיה בדרך ארוכה.

ובכלל –
החיים הם מסע.
דרך.

בעל התניא שואל על הפסוק חנוך לנער על פי דרכו.
גם כי יזקין לא יסור ממנו.
האם יתכן שיש יותר מדרך אחת?
מה זה דרכו?
האם הדרך היא לא דרך האמת?
ובכלל,
אם חינכתי את הנער על פי דרכו שלו,
מה החידוש בכך שלא סר ממנו?
לא התוויתי דרך,
זרמתי.
הנער פשוט התהלך בדרכו שלו.

בעל התניא פותח את תשובתו בשאלה נוספת –
על מצוות אהבת ה’.
כיצד יתכן לצוות על הלב –
לצוות לאהוב?

בעל התניא עונה שיש שני מיני אהבה.
אהבה שהיא כשלהבת שעולה מאליה.
ואהבה שהיא תוצאה של עבודה.
התבוננות.
דרך.

הוא מסביר שעל הסוג הראשון –
אי אפשר לצוות.

על הסוג השני –
אפשר.

הציווי הוא לצאת לדרך.
דרך שמובילה לאהבת ה’.
דרך שמובילה לאהבת ה’.

ובסוף,
זה הסיפור.

הדרך.

ולכן –
חנוך לנער על פי דרכו,
זו לא אמירה פלורליסטית,
הכל נכון.
כל הדרכים מובילות…
אלא אמירה.
העניין הוא הדרך.

ובדרך פוגשים כל מיני דברים…
וקורה –
שהדרך מתארכת…

אבל אם נזכור,
שזה הסיפור.

אולי נצליח גם להנות מן הדרך.